אז בואי ניסע לרדוף אחרי השקט...

פרגנתי לעצמי בג'ינס היום. את האמת, פרגנתי זאת לא המילה, אם אחרי חודשים ארוכים של  חפירה על כך, סוף סוך אזרתי אומץ ויצאתי מהבית לשירות לבושה מכנסיים. השירות שלי לא מוגדר שירות במכנסיים, כי אני אמורה לייצג מסגרת דתית, אבל החלטתי שדי, אני בחורה כבר ואני יכולה להתמודד עם הביקורת שבחוץ.

אמא שלי מצדה, לא אוהבת את העובדה שאני מדברת על זה רבות ורוצה ללכת עם מכנסיים, אבל כמו שקרה היום, אני יודעת שהיא לא תגיד לי על זה כלום, למרות שהיא בטוח לא אוהבת את זה.

אז היום, אחרי שנה וארבעה חודשים במסגרת שנקראת שירות לאומי (ומלבד פורים, שזה נהפוך הוא) אזרתי אומץ ולבשתי מכנסיים לשירות. הבטן שלי קצת כואבת, כי עכשיו רגשות האשמה והמצפון מתחילות לקנן, אבל היי, לא קר לי!

שיהיה בוקר טוב, וחג שמח.