אז בואי ניסע לרדוף אחרי השקט...

תאמיני לי שלא רציתי להתחיל את השנה עם 38.5 מעלות חום, במיטה, מתה מרעב+סרט.
אבל זה מה שקרה.

בבקשה תהיי טובה,
תקראו לזה איך שבא לכם, אכלה מקדונלד'ס ובא לה למות בערך מבחילות, ומהחום שטיפה עלה שוב. 

והנה שיר יפה של מירי מסיקה, ששמעתי עם אבא שלי באוטו ביום שישי לאחר העלייה לחרמון (שמשם חטפתי את הצינון, החום, כאב הגרון וכאב הראש) אחרי ש#לימדתיאותותרבותמהי והשמעתי לו את ג'סטין ביבר.

"... והיא הבטיחה לעצמה: גם אלוהים לא יעזור 

כלום כבר לא ישבור אותי, כלום כבר לא ישבור 
ואישה אחת אמרה לה, אבל היא לא הבינה 
את לא אישה פלדה, את אישה חרסינה..."
(אישה חרסינה/מירי מסיקה, 2011) 

עריכה (2/1/2017)
לקחתי עוד יום בבית, למרות שבכלל אני מרגישה די סבבה, אבל אני עצבנית, ומרגישה רע על מה שעשיתי לרכב של אמא.
אבא של מישהי מהכיתה שדלי נהרג בתאונת דרכים ביום חמישי, והסיכוי שאמא שלי תסכים לי את הרכב הוא אפסי, אז אני לא אוכל ללכת לנחם.

תקראו לזה איך שבא לכם, אתם יכולים לקרוא לי מפוקת, אבל לנסוע באוטובוס לקריית אונו זה סיוט.