אני לא אוהבת לכתוב פוסטים יום אחרי יום, אבל יש פעמים שזה ממש מתבקש.
היום הזה היה מלא באנרגיות טובות, לשם שינוי. הידיעה שעוד כמה שעות נכנסת שבת ואני יכולה להשלים שעות שינה, לבלות עם המשפחה, לסיים לקרוא את חצי הספר שמחכה לי על המדף כבר שלושה שבועות, להירגע מהשבוע המטורף הזה ולחשוב עוד יותר לעומק על ההחלטה שקיבלתי אתמול ואף לנסות למצוא פיתרון בעצמי - מביאה לי רוגע פנימי ושקט.
רוב הזמן, אני אוהבת להיות לבד. אני נהנית מהשקט, מעצם העובדה שמיליון מחשבות (טובות, ח"ו רעות) רצות לי בראש כמו ילדים קטנים שמשחקים תופסת. אני נהנית ממוזיקה (אחרי תקופה מאוד ארוכה שבה לא שמעתי מוזיקה). נהנית לשמוע, להרגיש, לחוש ואפילו גם להתרגש ולצחקק לעצמי כשאני לבד. יש פעמים (לא טובות) שהשקט הזה טיפה מעיק עליי, אבל אז אני יוצאת מהחדר הפרטי שלי, אל הבית ומדברת עם כל המשפחה, או משוחחת שיחות ארוכות עם החברה הכי טובה שלי (שהצבא גנב לי אותה לעוד 4 חודשים, וכרגע אין לה זמן לדבר בכלל.) או עם סבא וסבתא ומלא משפחה. אני מודנ בזה שאין לי כל-כך הרבה אנשים חיצוניים שקורבים אליי, וגם אם כן, אני משתדלת לדבר איתם פנים אל פנים, בזמן העבודה ולא להיות עם הפלאפון. (גם עם המשפחה, אבל הם יודעים לסלוח לי.)
אני לא יכולה להתעלם מהעובדה שהיום הזה היה קצת מלא בשיט מהשבוע האחרון. האחראית שלי אמרה לי שהיא כועסת עליי שעשיתי שתי כפולות במקדונלד'ס. אמרתי לה שזה מוצדק שהיא כועסת עליי, אבל מה שלא אמרתי לה זה שבשעות שבהן אני לא נמצאת בשירות, אין לה שום זכות להגיד לי מה לעשות עם הזמן הפנוי שלי. נכון, הייתי תפוסה בטירוף אחרי היומיים האלו (הכרית הזו עזרה פלאים), אבל היום הגתע מלאת אנרגיות שזה ההפך הגמור מאיךף שסיימתי את היום אתמול. אני מרגישה קצת חוסר כיבוד מהצוות לאחרונה. מהצד השני, אני יודעת שגם אני לא הייתי בסדר בתקופה האחרונה, והייתי חולה המון (באופן די לא הגיוני).
מהצד השלישי, אני יודעת שזאת תקופה די לא טובה, והיא תעבור.
אתמול עבדתי שעתיים, הייתי בסניף עוד שעתיים בלי לעשות כלום וחזרתי הביתה כדי לנוח (אין ספק שב-4 הימים האחרונים, זאת הייתה השינה הכי טובה שלי, אפילו שישנתי מאוחר). יש שני לקוחות שאני מאוד אוהבת, ואני מדברת איתם המון. אבל הם מגיעים בדר"כ בימי חמישי, ולרוב אני לא נמצאת בהם. אתמול הם הגיעו יחסית מוקדם, אז ישבתי לדבר איתם עד שהם סיימו לאכול, ואני חייבת לציין שהיא הרגיעה אותי טיפה. וגרמה לי להרגיש יותר טוב עם עצמי.
בכאבים בגוף חזרו, אז אני אלך לטפל בהם. עוד שבוע יש את הבת מצווה של בת דודה שלי, ושבוע הבא אני מבלה בצפון
והנה עוד עבר לו עוד שבוע בדרך לחופשת פסח, החג השני הכי אהוב עליי. השירים של שלמה ארצי תמיד היו חלק מהישירם האהובים עליי מאוד, אז הנה עוד שיר מקסים שלו, שאני פשוט זוכרת את עצמי בתור ילדה בת ארבע, שרה (צורחת, הכוונה) אותו בקולי קולות.
כסיכומו של דבר, סיום די מוצלח לשבוע מטורף, קשה ומבלבל מכל הבחינות. השנה הזאת פורים באמת הרגיש לי "ונהפוך הוא".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
תקראו לזה, איך שבא לכם
