לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אז בואי ניסע לרדוף אחרי השקט...


אני עוד פה, ואני סטודנטית. עייפה.

Avatarכינוי:  תקראו לזה, איך שבא לכם

בת: 28




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2018    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

2/2018

כשכלום לא דומה לכלום...


כלום באמת לא דומה למה שהוא היה לפני שלוש וחצי שנים, אפילו ארבע, אפילו חמש, ואפילו מתחילת התיכון.

התבגרתי, למדתי, השכלתי בתיכון, ועכשיו אני בעיצומו של סיום תקופת הסמסטר הראשונה שלי באוניברסיטה - לא פשוט אבל כיף.
אבל אני מרגישה מצולקת, ולהיות מצולקת זה לא כיף. זה מן בליל של רגשות שעולה לך ברגעים הכי לא צפויים, ברגעי משבר, בלילה במיטה שנייה לפני שאני נרדמת. ולמרות שאני נלחמת בעייפות זה תמיד משאיר אותי ערה עוד חצי שעה-שעה וזה מתסכל, רק בגלל שהייתה לי חוויה לא פשוטה מבחינה חברתית במשך שש שנים בתיכון, ואולי אפילו קצת ממקדונלד'ס, מה שהמשיך לשירות הלאומי.

 

יש לי בנות מקסימות בלימודים, ובעיקר אחת שממש שתהחברתי אליה (ואיפלו די התבאסתי שהיא אמרה לי שהיא בסוף לא יכולה לבוא ללמוד איתי מחר), ואני מרגישה די טוב כלפי חוץ, אבל בפנים אני עדיין שבורה ומנסה לאחות חתיכות. הבטחון עצמי שלי שואף לאפס, ולמרות שלא רואים את זה, מאוד מאוד קשה לי מבחינת החברה באוניברסיטה.
אני רוצה לפרוח, ואני מרגישה שזה הזמן שלי, אבל איך אפשר לפרוח כשיש צלקות כאלו? אני מתכוונת לחזור לטיפול.

 

והפעם, אני רוצה שינוי. ואני גם אעשה אותו.

 

 

נכתב על ידי תקראו לזה, איך שבא לכם , 17/2/2018 23:07   בקטגוריות אומץ, אופטימיות היא שם המשחק, תובנות מהחיים, אוניברסיטה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




12,412
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לתקראו לזה, איך שבא לכם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על תקראו לזה, איך שבא לכם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)