אז בואי ניסע לרדוף אחרי השקט...

אם יש משהו טוב שהפסיכומטרי מוציא ממני, הוא את הכתיבה ללא מעוצרים, לעצמי. בלי לתת דין וחשבון לאף אחד. פשוט לכתוב, בלי לתקן; בלי לנסות לחבר משפטים הגיוניים. פשוט לכתוב..

אני מרגישה שיש פעמים שאני כמעט מגיעה חנקודת שבירה. לא פעם אני רוצה לשבור הכל ופשוט להתחיל לבכות אבל.. אלף, זה ילדותי. בית, אני לא ילדה קטנה. גימל, אני כל כך עסוקה בפסיכומטרי שאפילו לבכות ולהעילב כבר שכחתי מה זה..(בצחוק, בכיתי מתסכול לפני שבועיים)

היחסים עם R נמצאים במצב של "cool off" קריר בצורה בלתי רגילה, אפילו שלום כמעט והפסקתי להגיד לה. המצב בשירות בסדר; אבל סגנית האחות האחראית חושבת שאני לא בן אדם, ושאני לא צריכה לצאת לשתות/ללהתםנות בזמן העבודה. זה באמת הגיע למצב שהיא אשכרה מתקשרת אליי כשאני בשירותים, ושואלת אותי התקיפות לאן נעלמתי שבסך הכל הייתי חייבת להתפנות. כאילו, אני מבינה שזו תקופה לחוצה, מחלקה עמוסה ובלה בלה בלה.. אבל אני בן אדם, ואני לא אתאפק אם אני צריכה שירותים או שאני מרגישה צורך עז לקחת לי כוס מים.

בהקשר למחר, יש צום. אני מקווה מאוד שאני אצליח לעבוד ולצום באותה הנשימה, כי זה מאוד קשה.. אבל היי, פחות שעתיים עבודה, וזה מרגיש חלום. יותר זמן ללמוד מילים לפסיכומטרי.

אפרופו פסיכומטרי, אני מרגישה די רע מבחינת המילים. ניסיתי ללמוד היום מילים שלמדתי לפני חודש בערל, ונוכחתי לגלות שאני זוכקת את רובן, אבל לא את כולן; ושצורת הלמידה שלי לא אפקטיבית בעליל. אמנם אני בן אדם שלא סובל אסוציאציות, אבל אם זה הדבר היחידי שיגרום לי לקבל פטור באנגלית, אני מוכנה להתפשר על זה. 

הםסיכומטרי הולך טוב, תודה ששאלתם. מאז שיחת המוטיבציה שלי עם עצמי לפני פחות משבוע, אני כן די מרגישה איזשהי מגמת עלייה ביחס לפרקים (18 שאלות נכונות בפרק אנגלית מתוך 22, יור מאדרפאקר..) אבל עדיין נשארה לי המון עבודה עם פרק המילולי, עם פרק הכמותי ועם החיבור שבכלל לא העזתי להציץ לכיוונו עדיין.

אני יודעת שזה יהיה בסדר; ואני גם יודעת שאני אחראית על הבסדר הזה. קשה לי להאמין שלא יהיה בסדר, אבל מצד שני, אני גם די מתקשה בלגרום לזה שיהיה. מטבעי אני אדם שלא הורגל ללמוד אחרי שמונה בערב, והשיבה היום-יומית הזאת עד עשר עשר וחצי, גורמת לי רצון עז להפסיק את הפסיכומטרי ופשוט לא חגשת אליו, אבל אחרי כל כך הרבה השקעה, זה באמת הדבר האחרון שאני לא הולכת לעשות, גם אם אני איאלץ לעשות ויתורים מאוד גדולים בתחומים אחרים בחיים שלי. בהקשר לחופשות, האחראית עליי עדיין לא מסכימה לתת לי את מה שאני צריכה, ול ערי הרב אני נאלצת לערב את אמא שלי. זה הדבר האחרון שרציתי לעשות (אולי כדע להראות שאני יכולה להתמודד מול אלה שאחראים עליי לבד.) אבל מאחר שאני רואה שזה לא עובד, אני נאלצת לערב את אמא שלי. אני מקווה שהיא לא תצרי על מנהלת המחלקה או משהו בסגנון..

נכנסתי היום למיטה בעשר, השעה עכשיו אחת עשרה ועשרים ואני אפילו לא קרובה להירדמות, למרות שאני מותשת. נמאס לי כבר מחוסר ההירדמות הזאת במוצאי שבת, לפחות אם הייתי ישנה בשבת היה לזה תירוץ, אבל אני לא ישנה. אז אין לי.

הילדים בפגייה עושים רושם שטוב להם, אז הם לא רוצים להשתחרר הביתה. וזה מתבכל אותי, כי אין דבר שהייתי רוצה בשבילם זה פגיות משעממות וקצרות, אבל עושה רושם שהם לא בראש שלי בכלל.

בנימה אופטימית זו, אני אמשיך להתחבט עם עצמי עד שאני אירדם, ובע"ה אתחיל לקחת את עצמי יותר ברצינות (ואני לוקחת את עצצי ברצינות) ולהשקיע את כל כולי בפסיכומטרי, כי זה חודש וחצי שהולכים לטוס עד הבחינה.

יאללה, נשתמע, לילה טוב. 😊

היי לך.
שוב את? לא דיברנו כבר? מתישהו? במאה הקודמת?
טעות בידייך, יקירה, זה היה בדיוק לפני שנה וחודשיים, אם את רוצה לדייק, יומיים לפני הבגרות במתמטיקה, שאגב בה, קיבלת ציון דווקא לא רע, אבל אני שמחה על זה שהסכמת לשפר אותה.
תודה, אבל.. למה שוב? כאילו, עשיתי משהו לא טוב?
לא ולא יקירתי, ושלא תעזי לחשוב ככה. את עושה דברים ממש טובים, פשוט יש לך כמה פקשושים בדרך. אבל את כולך מלאה בכוונות טובות..
אז אני לא מבינה, למה את צריכה לדבר איתי שוב?
כי אני מרגישה שהתקופה האחרונה עשתה ולא עשתה לך טוב. את חיה בלה-לה לנד שצריך להוציא אותך משם מהר, ודווקא כל השיחות עם האחרים, לפי דעתי, עושות לך יותר רע, מאשר לעזור לך.
כמו מה?
כמו ניסיון השיחות עם R, שהתפוצצה עלייך בסוף, מסיבה די מוצדקת, יש לציין.
כמו השיחות ש-I הייתה עושה לך, מסבירה לך שוב ושוב שאת לא צריכה להתערב בכל דבר, וכמו השיחות עם M, שאת כל-כך אוהבת, ונראה שלה את הכי מקשיבה.
זה המון שיחות...
בפרק זמן מאוד קצר, את לא חושבת?
אני די מסכימה איתך..
אז תראי, את איתי? את קשובה לי?
תמיד.
אז תראי.. זה מה שנעשה...
נעשה מה?
אני חושבת..
את חושבת יותר מדי, זה לא טוב, פשוט תגידי את הדבר הראשון שעולה לך לראש..
זה מה שנעשה.. דמייני לך מצב, שבו היית יכולה להחזיר את הגלגל אחורה, להסתכל על מה שעשית במצבים קודמים ולנתח אותם, יש מקרה ספציפי אחד שהיית בוחרת?
אממ.. לא, כי היו כל-כך הרבה, גם קטנים וגם גדולים.. אז אני לא חושבת שאני יכולה להצביע על אחד שבאמת שינה אותי.
גם לא כזה משנה שעברה?
אחותי, את מלאה.. וזה גם קצת גורם לעצבים..
אוקיי, סליחה.. בואי נעבור נושא. את עכשיו בתקופת פסיכומטרי, לא?

וקשה לך?
אפשר להניח שאת קוראת אותי כמו כפפה ליד.
את מספיקה יפה את החומר, נכון?
את סוטה למקומות אחרים, תתמקדי בעיקר.
נניח שהיית יכולה לקפוץ חודשיים קדימה, ל-16/9, עשרה או אחד-עשרה ימים אחרי הםסיכומטרי. מה את חושבת שהיית עושה אז? ותעני לי בכנות את כל הדברים שאת רוצה לעשות, לשפר וכו..
הייתי עושה ככה:
-עובדת הכי טוב שאני יכולה בגן.
-נפגשת עם חברות
-עובדת במקדונלדס בצורה הכי טובה שאני יכולה
-ממשיכה לקרוא ספרים בעברית ובאנגלית - לעומק ומנצלת את יום החופשה שלי הכי טוב שאפשר.
מעולה, זה כבר כמה דברים טובים שאת עושה. גם בשביל עצמך, בעצם.. בעיקר בשביל עצמך. עכשיו, בואי ניקח את הדבר הכי קרוב שיש לנו.. את חוזרת לעבוד מחר במקדונלדס, נכון?
אכן כן. אחרי שלושה שבועות שלא עבדתי..
אחרי שלושה שבועות, שבהן הטענת מצברים, צברת כוח, השקעת את כל-כולך בפסיכומטרי ונחת.. את מבינה שההתנהלות שלך לא הייתה נכונה כל-כך, מה היית רוצה לשנות בה?
שאלה קשה את שואלת פה..
אני תמיד יכולה לייעץ לך, אבל בלי חבר טלפוני!
 אני רוצה לשנות את ההתנהלות שלי עם העובדים, לא "להפלות" ביניהם ולהתנהג לכל אחד מהם בצורה שווה. אני רוצה להמשיך לעבוד בצורה הכי טובה שיש, ולהוביל את הסניף למקום טוב, שבו לי יהיה טוב ואני אדע שטוב לי. מקדונלדס הוא הבית שלי כבר שלוש שנים,וזאת הפעם הראשונה שאני לא מרגישה כמו בבית. שאני מרגישה תלושה, לא במקום שלי, איכשהו אני מרגישה איבוד כיוון.
יופי, אז תלכי ותעשי את המשמרת המסכנה של שלוש השעות האלה בצורה הכי טובה שאת יכולה לעשות. תעבדי, תשקיעי, תספרי כמו שצריך..
אני תמיד סופרת כמו שצריך, זה המחשב!
עכשיו את סתם מחפשת אשמים, יקירה, פעם אחת תכירי בטעויות שלך בעצמך.. תעמדי לצד ההחלטות שלי ותחשבי פעמיים לפני מה שאת עושה.. בין בעבודה, ובין בכל מקום אחר שאת נמצאת בו.
אני יכולה "להשליך" את זה לעוד דברים שקורים לי בחיים?
את בהחלט יכולה, וזה גם רצוי.
טוב..
סבבה, אני יכולה לפתוח בנאום קורע לב?
את תמיד מזומנת ;) אלא אם כן את מבטיחה שאני לא אבכה.
לא מבטיחה! את הרי מכירה אותי, לא? :)

עברת חודש די קשה, מאז שהתחלת את הפסיכומטרי. לא מצאת את עצמך, חשבת שכולם נגדך ולא הבנת מה רוצים ממך כשלא עשית דברים לא בסדר, כי פשוט לא הסכמת להודות בטעויות שלך.
אני רוצה להגיד לך שזה בסדר. זה בסדר לעשות טעויות, זה בסדר לבכות, להתפרק, לנסות להילחם על שלך, לעמוד לצד ההחלטות שלך.. ומצד שני, זה גם בסדר ואף מעולה לשמוח, לצחוק, להתחבר, לתקשר ולאהוב.. את רק צריכה לעשות את במידה, ובצורה הכי טובה שאפשר. איבדת את עצמך בתקופה האחרונה.. אני חושבת שבכית יותר משצחקת, היית שקטה יותר משדיברת.. ואנשים לא הבינו מה קורה לך.. לאן נעמלת? באיזה חור התחבאת? וממי? מאנשים? מפחד? מעצמך?!

אני גם רוצה שתדעי שאת בסדר, ושלא קרה לך כלום. לקחת הפסקה, נרגעת, הטענת מצברים והכי חשוב, למדת.. אמנם עשית עוד איזשהי שטות ביום רביעי האחרון, אבל התנצלת, ונראה מה יהיה מחר.. אבל גם למדת להכיר בטעות שלך ולהתנצל עליה. וזה מעולה ובסדר גמור.
זה טוב ובסדר (תסלחי לי על רצף הבסדר.. אני פשוט לא מצליחה למצוא מילה יותר טובנ..) לאהוב ולא לאהוב, להיות בערבוב של רגשות, לצחוק ולבכות, להתחבר ולהבין שיש מצב שהחברות הזאת היא לא בשבילך.. כי הצד השני לא רוצה, כי אולי גם את לא רוצה..
את בשלב שבו את חוקרת, לומדת, עושה ניסוי וטעייה, ויש אנשים שלא מבינים את זה, ויש כאלה שכן. יש כאלה שנותנים לך את המקום הזה, לעשות טעויות ואז מאירים את פנייך ומסבירים לך איפה היית אל בסדר, ויש כאלה שמשחררים ונותנים לך להתמודד עם זה לבד. יש כאלה שגם לא יסכימו עם רוב הדברים שתעשי, ויעירו לך על זה, וכמו שאני מכירה אותך, את עלולה להיפגע, ואפילו לבכות.. והיי, גם זה בסדר! תזכרי שהם רק נותנים לך ביקורת, ובתוך תוכם הם אוהבים אותך, ולא רוצים ברעתך.. 

את כבר בת 19 וחצי, את בגיל שאת צריכה להתחיל להתאפס על עצמך, להבין מי את ומה את רוצה מעצמך, ולהתחיל להבין מה את עושה לא בסדר, לא לחכות למישהו אחר שיעשה את זה במקומך, כי יש מצב ששנה הבאה זה לא יקרה.. אל תחכי למישהו אחר שיבוא ויאיר את עינייך, תעשי טעויות, תתקני ואל תתני לזה להפיל אותך לקרשים.. תסתכלי על זה כעוד מכשול קטן בדרך לזהות עצמית. למי שאת ולמה שאת רוצה להיות.. 
תעשי לי טובה, קחי את עצמך בידיים ותשקיעי! תשקיעי בפסיכומטרי, בעבודה, בבניית קשרים עם עמיתים לעבודה, בהתנהלות נכון מחדש, ותשקיעי בעצמך. כן, גם לך מגיעה השקעה. 
 תמשיכי לטפח את עצמך, וללבוש שמלות "הורסות" כפי שהאחיות אוהבות להגיד לך מדי פעם כשאת מחליטה פתאום שבא לך להיראות טוב. תעשי עם עצמך חשבון נפש, תלמדי, תצחקי, תשתפי, תטעי, תלמדי מהטעויות ואל תתני לזה להפיל אותך. והכי חשוב: תעריכי את עצמך! תעלי את ההערכה העצמית שלך ואת הביטחון העצמי שלך, כי לדעתי זה הדבר שגורם לך להכי הרבה נפילות, עצם העובדה שאת לא מאמינה בעצך.

אני חוזרת על המשפט שאמרתי לך לפני שנה וחודשיים, כי הוא נכון גם היום.
לא חושבת שאני צריכה להגיד לך,
כמה אני אוהבת אותך. 

 

עריכה:(18/07/16)

הייתה חזרה חלקה, אפילו זכיתי לתשואות מצד כמה עובדים. מנהלת הסניף שיבחה אותי על סגירת הדיינינג אבל אני יודעת שהסגירה האחורית לא הייתה טובה.

ב"ה הכל בסדר! פגשתי חברה אתמול באוטובוס והתחלתי את השבוע בטוב :) שירבו שבועות וימים כאלה.

שבוע תות 😊