אז בואי ניסע לרדוף אחרי השקט...

אני מתחילה להרגיש קצת לא נוח עם עצם העובדה שלכל הבנות בכיתה שלי וגם כאלה שלא יש חבר כבר פרק זמן קצר, או אפילו כמה שנים.
ופתאום דיברתי על זה עם בת דודתי בת ה-15, וגיליתי לה שאני די רוצה חבר.
והיא החליטה לנסות להכיר לי את בן-דוד שלה.
בהתחלה התנגדתי, אבל כשחשבתי על זה שוב... הגעתי למסקנה שזה לא כזה נורא.
אני עוד מעט בת 18, ואני חושבת שהגעתי לגיל שבו אני צריכה חבר. 

אני לא חושבת שבימים רגילים הייתי ערה בשעה המטורפת הזו.

בכל מקרה, הסליחות היו מדהימות וזה באמת העצים את נפשי!

לילה (או שמא בוקר) טוב :)

החלטתי לקחת אחריות על החיים שלי ולהפסיק לפחד מהמערכת הבירוקרטית שנקראת 'משרד החינוך׳ או בשמו העממי ״תיכון/אולפנת ****״.

אין לי יותר עצבים לשבת בשיעור מחשבת ישראל ולבהות בעצמים לא ברורים, או לשחק בפלאפון.

אני יוצאת די קטנה שאני מבקשת מאיא שלי רשות להישאר בבית.

אז החלטתי-מחר משתחררים בעשר! למה? כי אחותי הגדולה חולה ואני מופקדת (או יותר נכון, נודבתי למשימה) לטפל בה. אני צריכה כולה להשלים מחר שעתיים תנ׳ך, קלי-קלות (בערך)

היה היום מצחיק בנסיעה לסניף של נווה סביון, כל כך התרגשתי לראוץ את המנהלת הקודמת שלי שוב מחייכת למרות המצב הקשה של הוריה, שפוצצתי לה על כל הרצפה חצי שקית של m&m.

פאדיחות!!

יאללה, לילה טוב לכולם. ואני מקווה שאני לא אשתפן מחר. (לא אם יש אישור שחרור מאימא)

המוח שלי ריק. או מלא.

אני חושבת. שאני אקח הפסקה כדי לסדר דברים בראש.

שתהיה לכם שבת שלום, ושנה טובה ומוצלחת :)