הראש מבולבל והבטן גודלת.
הוא רוצה, וההוא רוצה, אה ויש גם אותו.... אבל אני, אני רוצה אותו.. וקצת אותו, ומה איתו?.....
הראש מבולבל ולא יודעת מה לעשות כי ממציאה תירוצים להם כשהלב מקפץ לאחרים.
אני לא רוצה, אני כל כך כן.
געגועי לחיבוקים, לנשיקות, לסודות, לאהבות...
תירצתי לעצמי הרבה תירוצים... אולי הגיע הזמן, אולי נפסיק לתרץ?
אבל זה עולם אכזר והוא לא בדיוק פועל בהוגנות.
כי הוא רוצה אותי אבל אני בכלל רוצה את ההוא וההוא לא רואה, לא מבחין.
בינתיים יש את האחר שרוצה ואני, אני בכלל רוצה אותו. אבל הוא, עסוק איתה.
וכן הלאה.. מעגל אכזר אני מקבלת את אותה חוסר הבחנה שאני מעניקה.. אני אשמתי שאיני רואה, שאיני מבחינה?
שקר קל, אני רואה, אני בורחת, אני מתרצת שוב. כי קל לחפש משהו לא נגיש להגיש זאת כתירוץ, אבל הגיע הזמן..
אשמתי שאיני נמשכת אליך? אשמתי שאינך נמשך אלי? אשמתי שאני לא נמשכת אליו? אשמתו שהוא לא נמשך אלי?
מעגלים כאלו נועדו לחשל ולחזק.
אבל בולשיט כל החיים חושלתי, כל החיים נמנעתי מלהפגע, כל חיי חוזקתי. הגיע הזמן? באמת הגיע הזמן לקום?
אולי רק עוד קצת? ניתן לי להדלק בפרעות על סתם אחד שעובר ברחוב ומושך את עיני ניתן לבנים לחשוב שהם מעוניינים.
ומה אז? מה הפואנטה?....
לא רוצה ולא רוצה. הייתי רוצה להשאר ילדה לנצח.
כשהייתי קטנה האמנתי שפיטר פן יבוא לקחת אותי יום אחד. הוא אף פעם לא בא.
הגיע הזמן, להתבגר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
LittleMrs.perfect