נורא עצוב לי, נורא קשה לי.
אני לא מדברת כי אין לי מה לומר, ואין לי מחשבות כמעט בכלל..
הזמן היחידי שבו חושבת הוא בכלל כשאני חולמת.
ואם חושבת בעיניים פקוחות זה על זה שאין לי מחשבות.
וזה נורא מעציב אותי, ונורא מקשה עלי..
והוולאי ודעתי הייתה מוסחת,אבל במקום מרגישה שאני נוסעת
במהירות קצב הלב, לא מהר בכלל - לדקה 36..
ורק כל כמה דקות אני שוכחת לנשום, לכמה שניות..
ומרגיש לי כמו לגסוס.. כאילו אני פה אבל בעצם רק מחכה לסוף..
ונורא עצוב לי, ונורא קשה לי ..
כי כשאין לי מחשבות יש לי צורך לבכות..
(בא לי עוד קעקוע.. )
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
LittleMrs.perfect