לא יכולה לדבר על זה..לא יכולה לדבר על הלילה הזה.
פשוט WTF...
התגעגעתי...הרבה זמן לא הייתי איתם וממש התגעגעתי...אז אני מניחה שלמרות כל החרא שאכלתי זה היה שווה את זה..כי כל כך התגעגעתי ועכשיו קצת פחות מתגעגעת כי ראיתם את כולם..
17 ללילה.
עוד אחת למחרת.
עוד 12 לאחר שבוע.
פאק.
אני אנסה להפסיק..
אבל על הלילה הזה לא מדברים.
'ועם דמעות מסוכר על דברים שבדרך אמרתי..'
אני קצת מתגעגעת.
רק קצת.
ואולי אפילו קצת בוכה.
אבל הכל יהיה בסדר.
אולי רק קצת.
אבל יהיה בסדר.
ונמאס לי הברזות הורגות אותי. זה משפיל ומזלזל וגורם לי להרגיש חפרנית וננטשת ולבד.
ואני כל כך מתגעגעת.
וכל כך רוצה לבכות.
אבל יהיה בסדר נכון?..נכון.
"למה את לא אוכלת?"
"אני לא רעבה."
"תאכלי משהו.."
"אבל אני לא רעבה."
"את רזה מדי"
"תראי איזה רזה הייתי פעם."
"פעם?"
"כן. תראי."
"עדיין.."
'ואקח אותך איתי..אהובתי.'
כי מתגעגעת לכאב ומתגעגעת לצרחות..וכן וואלה לפעמים בא לי לברוח לעבר..למקום שבו היה לי טוב..כשבהווה כל כך רע..
"..היי את זוכרת אז..את ההתקופה ההיא, כשהיינו כל כך מאושרים?.."
"..לא"
קשה לזכור משהו שנראה לא מציאותי. מצד שני..
"..היי את זוכרת את אתמול?"
"..במטושטש"
כשחצי מהזמן אני בהיי, קשה להביט אחורה אחרי שהרגע עובר ולנסות להזכר..אבל היי יש מספיק עתיד ככה שהעבר הוא לא כזה ביג דיל...
חיים עפים בקצב מפחיד..
קחו קצת מוניקה סקס.
כמה פשוטים היו החיים.. לפני שנה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
LittleMrs.perfect