אני ממש רוצה לדעת למה אנשים בוגדים.
ואני לא מדבר על המחשבות, או על הפלירטוטים, אלא על הבגידה הפיזית. על נשיקה, על סקס, על כל מגע שאתם יכולים לחשוב עליו שמשמעותו "בגידה". ובגלל שהמונח הזה מאוד סובייקטיבי, הרשו לי להתייחס לבגידה כאל משהו שהוא נשיקה ומעלה.
בואו נשים דברים על השולחן - לדעתי שלישיה זה מגניב.
לדעתי מעבר לזה גם יכול להיות מגניב.
לדעתי הרבה דברים יכולים להיות מגניבים.
והבן זוג שלי לא מסכים להרבה מזה, ואני מקבל את זה. זה לא מפריע לי, או ליחסים בינינו או עולה בתור ריב כמשהו שאני רוצה והוא לא. אני פשוט מקבל את זה. אז זה נשאר בגדר "פנטזיה" שאולי בעתיד תתממש.
ואני בחיים לא יכול לחשוב על זה שאני אגע במישהו אחר בצורה מינית כלשהי. אני יכול, הרי, כי אני אחראי לגוף שלי ומעשים שלי ואני מחליט מה אני רוצה ולא רוצה לעשות.
אבל בשנייה שלפני, אני חושב על השנייה שאחרי. והשנייה שאחרי הזאת, היא זאת שעוצרת אותי מלעשות כל מה שבזין שלי.
ומה קורה אצל אנשים אחרים? למה אנשים במערכת זוגיות מושלמת צריכים לבגוד מאחורי הגב? לנשק מישהו אחר? להתאהב ולנהל רומן מהצד? האם אנחנו באמת כבר סיימנו את העולם הזה שבו אנשים יכולים להשאר בקשר מונוגמי לכל החיים ברגע שהם מוצאים את האחד או האחת?
אז בואו נדבר על זה שניה.
איך מישהו יכול לקום יום אחד, ולעשות משהו מיני עם אחר, בידיעה שזה יפגע בקשר שלו? איך אפשר להשאר שלם עם עצמך בזמן שאחרי?
איך, לעזאזל, הצד הנבגד יכול להמשיך בקשר בלי שזה יהיה כמו עננה שחורה ומטורפת מעל הראש שלו, כש(בהנחה שהקשר ממשיך...)הוא חושב על זה כל הזמן, הוא מפחד מזה כל הזמן, והוא יודע שזה היה? או יותר גרוע - שזה יחזור?
איך לעזאזל ממשיכים משם?
נכון שהעולם לא שחור או לבן, אבל מי שחווה את זה יודע שהעולם הופך למאוד חד-גוני במצב הזה. ולעיתים צבע כהה אחד משתלט עד כדי כך, שהשיפוט והאחיזה בדברים מסוימים פשוט נעלמים ודוהים עד שכבר לא ניתן לדעת אם הם היו שם מההתחלה ומה החזיק אותם לכל אורך הזמן...
וזה נכון לגבי שני הצדדים. מי שבגד מרגיש זאת, מי שבגדו בו מרגיש זאת.
רק שמי שבגדו בו צריך לחיות עם אלף ואחד שאלות שישארו בלתי פתורות.
האם אני הייתי טוב בקשר?
האם זה יחזור על עצמו?
מה עשיתי? מה לא עשיתי? האם עשיתי מספיק?
האם החששות יעלמו? האם הם ידהו?
האם הקשר יחזור להיות אותו הדבר?
איך מתנהגים עם הבנאדם שאיתו בגד?
והרשימה ממשיכה וממשיכה
אומרים ש"על כל דקה של עצבות, מבזבזים 60 שניות של שמחה", אבל אני כבר בעודף הזוי של דקות עצובות.
מה עושים?
אלירן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
TheFallenSun