אני והגורילה שלי

אני מרגיש שאני מאבד את עצמי, שאני לא כבר קר רוח שאני כבר לא מנהיג כמו שהייתי, שאני לא בטוח בכלום, אני מתעצל לעשות משהו, מתעצל להשתפר או לפחות לנסת בגלל הקשיים שתמיד מוצאים אותי, הנאחס האינסופי הזה שקורה רק לי נמאס לי מהכאב הזה, הצבא הזה, החלום הזה, ממאיס את עצמו עלי כבר, לא חשבתי שאגיע למצב כזה.

אני לא עם חברים כמו פעם ואני לא מאושר כמו פעם, פעם? טוב אף פעם לא הייתי מאושר, אבל בהחלט היה פחות רע. אולי צודקים? אני עושה מזה יותר מידי דרמה? או אולי להפך, אולי הם לא מבינים.

אבלאיך הם יכולים לא להבין? הם לא גם תחת אותו לחץ של להיות מעל הממוצע? להיות המיליונר המצליח הנשוי בגיל צעיר לאישה מושלם עם 3 ילדים כלב חתול דג ושבלול בבית פרטי איכשהו במרכז?

לא מופעל עליהם אותו לחץ של להצליח להצליח להצליח? רק אני לומד לומד לומד ללומד משקיע משקיע משקיע משקיע ועדיין מקבל 70 במקרה הטוב?

אני בתסביכים כבר מאיפה להתחיל לתקן את החיים, הכל במצב רע, החברים,המשפחה, הצבא, העתיד, מאיפה מתחילים לתקן בן אדם שלם?

איך כבר אני לא מצליח להקשיב לאחרים כמו פעם ואני מדבר על עצמי? אני שונא את זה, אנוכיות או שזה בגבול הטעם?

מטריאליסיות? כנראה שכן, החברה השוקקת מין ותאוות בצע, שכל מה שמעניין זה מי התלבש איך ואיפה, איך אתה נראה (כן גם על הגברים זה עובד), אךי אתה מדבר, מה אתה לובש, למה אתה שומע ועוד ועוד שאלות לחוצות,אבל למה?

כדי להיות קצת יותר מקובל? למה לא שכולם יקבלו את כולם? לא מספיק האויבים מבחוץ גם פה צריך להיות בחבורות נבדלות ושונאות?

למה ש"פריקית" לא תצא עם "ערס"? בגלל המוזיקה השונה? הם שניהם בני אדם ולשניהם יש סיפור מעניין, שניהם חכמים ולא שטחיים צריך רק לחפש מספיק עמוק עד שמגיעים לנשמה של האדם מתחת לכל מה שהחברה עשתה ממנו.

למה החרדים יורקים על חיילים צהל? כי הם לא לומדים תורה? למה חיילים שונאים חרדים? כי הם לא משרתים?

גם אותי זה מעצבן אבל אין לצבא מה לעשות איתם, ולפי החינוך שלהם הם כן מגנים על המדינה דרך התפילה, ואם כך אז למה הם שונאים חיילים? הרי המטרה משותפת.

למה הקרעים המיותרים האלה בחברה?

אני מרגיש קורס תחת הלחץ, איך אפשר להיות מסוכסך עם כולם להיות בתחרות מתמדת של דעה ועניין ושום דבר חדש ומקורי לא מתקבל? איך רוצים שכולם יהיו מצטיינים אני דג אני לא יכולח להתחרות עם חתול על טיפוס עצים כמו שהוא לא יכול להתחרות איתי בשחייה.

למה תמיד המזל הרע הזה ששוברק אותי מחדש, ולמה הדבר הזה מעסיק אותי כלכך בשעה שחברים שלי מנסים לבחור מהנושאי שיחה האלה ואומרים שאני "סתם עושה דרמה" או "זה לא באמת קיים" למרות שזה מפורסם בחדשות ובחוצות העיר, אני מרגיש כמו אדם פיקח בין שיכורים שגם הוא רוצה להשתכר אבל לא יכול.

מה יהיה ההמשך של זה כבר?