DAYDREAMER

היום התחלתי לבכות בלי סיבה.

שכבתי במיטה, ראיתי טלוויזיה ובכיתי.

ואחר כך חשבתי לעצמי שאני חייבת לדבר עם מישהו.

לא אכפת לי מי.. מישהו.

אין לי אף אחד. אני רוצה לדבר, אני רוצה להוריד את ההר מהלב שלי.

אבל אין לי אף אחד.

החברות שלי לא נאמנות מספיק בשביל שאני ארגיש בנוח להיפתח אליהן.

אין לי חברה הכי טובה..

הייתה לי, אבל זה לא ממש היה הדדי.

אני מניחה שזה גם קצת באשמתי. אני ממש לא נפתחת בקלות. קשה לי לדבר.

אין לי ידידים קרובים מספיק בשביל זה.

אבל אני מבינה גם למה.

אם לא הייתי אני, לא הייתי מתקרבת אליי. אני צרות.

אני דיכאון.

אני פארטי פופר.

אני מזעזעת את עצמי, אז ברור שאני מזעזעת גם את כל מי שסביבי.

אלוהים, בשביל מה?

לא מגיע לי קצת מזל?..

מקווה שאי אפשר באמת להתפוצץ מלשמור הכל בבטן..