תמיד בסרטים הוא מתאהב בחברה הכי טובה שלו והיא לא רוצה אותו והוא לא מוותר עד שהיא מתאהבת בו והם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה.
מקסים, לא?
אז זהו, שלא.
כי זה שקר.
זה לא קורה בחיים.
אם את מתאהבת בחבר הכי טוב שלך, תצטרכי לשאת בתוצאות. ובדרך כלל הן לא כל כך משמחות.
כי הוא מכיר את כל השריטות שלך
ואת השיגעונות שלך
והוא יודע מה טוב ומה רע בך
הוא יודע איך את חושבת
הוא יודע איך להגיע אלייך
הוא תמיד שם בשבילך והוא תמיד יודע מה לעשות
והוא תמיד תמיד יהיה החבר הכי טוב שלך
אבל לא יותר.
כי אתם כמו אחים. וזה לא טבעי. זה לא יכול להיות.
את כמו החבר הכי טוב שלו והוא כמו החברה הכי טובה שלך. זה הזוי
וכן, הוא כל מה שתמיד חיפשת ואולי את ככה גם בשבילו אבל שניכם יודעים שזה אף פעם בחיים לא יקרה.
כי להתאהב בחבר הכי טוב שלך זו קללה. והגרועה ביותר.
כי הוא תמיד תמיד יהיה שם אבל אף פעם לא שלך.
תמיד תמיד קרוב אבל לא קרוב מספיק.
את יודעת שזה לא רעיון טוב אבל את לא יכולה להפסיק לחלום שיום אחד אולי זה ישתנה.
אולי פתאום הוא יבין שבעצם צריך יותר. שזה כן בסדר.
את יודעת שאין סיכוי ושאסור שזה יקרה אבל את כל כך רוצה..
ועוד שיחה אל תוך הלילה ועוד חיבוק אחד קטן ועוד סיפור ושוב פעם זה מתחזק ואת רק מקווה שהוא יתקרב וינשק ואת חושבת שזה הדבר הכי נפלא שיכול היה לקרות לך אבל בתוכך את יודעת שזה לא יקרה והיית רוצה להעלים את המחשבה הזאת אבל את לא יכולה כי את יודעת שזה נכון.
אבל הדבר הנורא ביותר הוא כשהוא יתחיל לדבר איתך על מישהי אחרת. אז זה כבר נהיה כמעט בלתי נסבל.
ובלי לשים לב את תתחילי להתקרב אליה, עוד קצת, טיפה, כדי לראות אם היא בעניין.
וכל פעם שהוא יעלה את הנושא את תנסי להוריד אותו ולהראות, כאילו כבדרך אגב כמה היא לא מתאימה.
את מרגישה חרא עם עצמך כי את יודעת שזה לא בסדר וזו זכותו ואת גם מנסה לדבר על אחרים אבל את לא מצליחה לסבול את זה.
ובשלב מסויים את משנה נושא אבל הוא לא מוותר וזה קשה לך.
ואת תמשיכי להקשיב ולהתענות כי זה מה שחברים עושים ולא משנה כמה זה קשה לך זה לא שווה, שום דבר בעולם לא שווה לאבד אותו.
הפוסט הבא נכתב בעת האזנה לתגליות המוזיקליות החדשות- ישנות שלי. כל פעם שמופיע קישור- זה אומר שהשיר שברקע התחלף והשיר שבקישור מתנגן. מוזמנים לקרוא את הבלוג לצלילי השירים. מבטיחה איכות
מהימים האלה שאת פשוט לא יכולה לעשות שום דבר אחר...
מוזיקה, וסטוק עצבני ומעמיק בתמונות שלו.
את כבר יודעת בדיוק איך הוא היה נראה כשהיה תינוק ואיך קוראים לסבתא מצד אמא שלו.
את זוכרת בעל פה את התגובות על הפרופיל, ואת השמות של כל הבנות שאי פעם הגיבו אצלו.
את זוכרת את סדר התמונות ואת מספר הלייקים, ואת הפוסטים שעל הקיר.
ואם יהיה אחד חדש תהיי מופתעת ותשבי שעה ותשנני כל מילה ומילה בו.
הוא לא יודע מי את. או שאולי הוא כן. את מתה פשוט לגשת ולשאול.
אבל אי אפשר, זה מוזר ואת יודעת את זה.
אבל את גם יודעת שבלילה, במיטה, את תדמייני לעצמך 21 מליון וריאציות שונות של היום שבו תעשי את זה.
ואז זה גם נראה לך הגיוני.
את יודעת שזה לא יקרה, וזה לא כאילו שאת מצפה שזה ישתנה אבל משהו בך בכל זאת רוצה שאולי...
לפעמים את יושבת ומשחזרת את היום שבו הכרתם. או לא בדיוק הכרתם, אבל משהו בערך.
אפשר לומר, היום שבו הכרת.
את מריצה בראשך שוב ושוב מה יכולת לעשות אחרת, מה אולי היה עוזר לו לזכור.
ומה עשית אז שתוכלי לעשות שוב בשביל אולי לקבל הזדמנות נוספת.
ואז- וזה החלק האהוב עליי- את ממציאה הזדמנויות.
מקומות ומקרים שיכולים להוביל לפגישה.
אולי תתקלי בו ברחוב, ותקסימי אותו ביופייך.
או שבמקרה תצאו לאותה מסיבה ותמצאו אחד את השני.
הוא מקסים והוא מושלם ואת יודעת שהוא בדיוק מה שחיפשת אבל שום דבר שתעשי לא יעזור כי הוא לא יודע מי את וזה הורג אותך ואת רוצה שהכל יהיה אחרת ואז את מתיישבת מול המחשב ומנסה להבין
מה בדיוק את מרגישה ולנסח את זה למילים כדי שתוכלי לפרסם את זה ולהוריד את האבן מליבך, ובתוך תוכך אולי את אפילו מקווה שהוא יקרא ויבין.
ואז את פותחת פוסט חדש והמילים פשוט לא יוצאות ובמקום זה את כותבת עוד פוסט מתוסכל ולא מובן ולא באמת חשוב כי הוא לא עוזר בכלל, כי את הרי פה רק בשביל לפרוק את לא פורקת בכלל.
ואז, כשאת חושבת מה לכתוב, את מבינה כמה החיים שלך דפוקים ועל כמה דברים יש לך להתלונן ואיך כשרצית לכתוב דבר אחד יצא לך דבר נורא אחר.
ואת חושבת שאת לגמרי חסרת תועלת ושהדבר היחיד שאמרו לך כל החיים שאת יודעת לעשות- לכתוב- גם אותו את לא יודעת לעשות כמו שצריך והדיכאון לגמרי משתלט עלייך .
ואז בא הקטע הבא בפלייליסט שלך
ואת נזכרת בפעם הראשונה שראית אותו וכמה שהוא השפיע עלייך ושנשבעת שבחיים יותר לא תרגישי ככה ושתתחילי להעריך את הדברים הקטנים בחיים שלך.
כינוי:
princess of my nightmares
בבלוג זה
בכל הבלוגים
