פואמות למגירה:)

יום הגיע, יום עבר,
הוא לא יבוא מחר.

גם כשטוב וגם כשרע,
אני לא אסתכל בו במראה.

כמו הצל שלי, אותי רודף,
מגיע לכל מקום בו אני נמצאת,
איך זה קרה, זאת שאלה טובה,
אני לא מסתכלת בו במראה.

מופיע פה, מופיע שם,
מצמוץ אחד- הוא נעלם.

יום יבוא, וזה יקרה..
ובמראה הוא לא יהיה.

בכל מקום אליו אלך,
הוא לא יופיע מחייך.

מקודם, כשהוא היה,
זה הפריע לי נורא.

עכשיו כשהוא לא כאן,
הוא חסר לי, כל הזמן.

לא שמתי לב איך זה קרה,
אבל אני אוהבת אותך.

יש אנשים שמאמינים באהבה ממבט ראשון-
אני אחת מהם.

יש אנשים שמאמינים באהבה במבט עמוק יותר,
מבט שני-אני אחת מהם.

קרו לי שניהם ללא מאמץ,
באופן ממש בלתי מורגש.

לא הרגשתי איך זה קרה,
פתאום אני אוהבת אותך.

אך לצערי, הזמן עבר,
ואהבתו עברה גם היא.

אילו רק ידעתי שאני אוהבת אותו,
בזמן שהוא אהב אותי...