פואמות למגירה:)

אני חושבת שהגיע הזמן לספר קצת על עברי העשיר..:) זה משהו שכבר כמה זמן אני רוצה לתעד על דף במקום בראש שלי המלא מחשבות גם ככה..

אני לא אתחיל ביום היוולדי אלא בתקופה אותה אני זוכרת..אך לפני כן..אתחיל במס' דברים מעורפלים ששוכבים בזיכרוני..

כשגרתי עם משפחתי בבת ים, הייתי בגן חובה שם ובכיתה א'-ב'. סיפרו לי שהייתי בורחת מבית הספר..לא שאני זוכרת :)

תמיד הייתי אדם חברותי. בגן יצרתי חברים וגם ביסודי, אני אפילו זוכרת שהצל שלי היה לי כחברה דמיונית :D

כשסיימתי את כיתה ב' עברנו דירה ונפרדתי מכל החבר'ה בכיתה. המורה חילקה לכל אחד יומן כדי שנכתוב דברים לאחרים שיראו את זה ביום מן הימים.

מורה נהדרת :) בזכותה לכל אחד מאיתנו יש יומן עם דפים חצי מלאים בכתב יד קצת לא מובן אבל מלא אהבה וחברות :)

כשעליתי לכיתה ג' בבית הספר החדש..אני זוכרת שבהתחלה נכנסתי לכיתה הלא נכונה, וכשאמרו לי ללכת הייתי נבוכה כי לקח לי זמן לאסוף חזרה את הדברים שהוצאתי מהתיק. תמיד הייתי אדם ביישן. הייתי קצת "פרח קיר" או לפחות ככה הרגשתי לפעמים..

כעבור חצי שנה כבר הסתדרתי בבית הספר, הכרתי אנשים חדשים ונפגשתי עם כמה ותיקים, גיליתי את הספרייה וביליתי בה כמעט כל הפסקה :D אני תולעת ספרים מאז הגן ובטח כבר מהבטן..כל פעם ביקשתי מהספרניות שייתנו לי להחליף אותן, והן נתנו :) רשמתי מי לקח ספר ומי החזיר בפתקים הקטנים שהיו פעם..לא היו הרבה מבקרים וזה נתן לי זמן להיות לבד עם הספרים, וזה תמיד היה כיף בשבילי :)

באמצע כיתה ג' הגיעה תלמידה חדשה. מייד כשהיא נכנסה וחייכה לכיתה בביישנות, ידעתי שהיא נחמדה וחמודה. התנדבתי להראות לה את בית הספר ומאז נוצר ביננו קשר הדוק. אפילו שעברו כמה שנים שלא יצא לי לראות אותה מאז שעברה דירה, אני יודעת שתמיד אהיה איתה בקשר ושאם היא תצטרך אותי-אהיה כאן בשבילה ולהיפך :)

יש כמה דברים נוספים שאני זוכרת מהתקופה של היסודי עד כיתה ו'..אני זוכרת שהיו אנשים שקראו לי jellyfish כי השיער שלי נראה כמו מדוזה לפעמים..אז הייתי יותר רגישה מהיום וזה הרגיש שפשוט צוחקים עלי. בסוף כיתה ו' אותם אנשים אמרו שהם סתם צחקו..בחטיבה גיליתי את שריון הציניות ולבשתי אותו כשהצלחתי :)

אני זוכרת גם שנדלקתי על "מלך הכיתה" וששלחתי לו מכתב עם שתי תשובות אפשריות, והוא רשם שהוא רוצה שנהיה ידידים..חוץ מזה..בעקבות התלוננות רבה אל חברותיי לכיתה ולשיכבה..הן שידכו לי מישהו מכיתה אחרת..נקרא לו ע' :) זה היה קצת יותר מחודש ונגמר רק כשמישהו אחר הציע לי חברות...נקרא לו ג' :) הייתי קצת חסרת לב ויום אחרי שנפרדתי מע' כבר יצאתי עם ג'..אבל כשאתה צעיר וטיפש אתה חושב שהכל נכון עד שאתה מגלה אחרת..את ג' הכרתי במהלך חוג מחשבים שהיה לנו אחרי בית הספר. על הקמת תוכנות ואתרים בזמן בו זה לא באמת עניין אנשים..היינו מתכתבים דרך האתר תוך כדי בנייה וצוחקים הרבה..ובדרך הביתה באחד מן הימים..ג' ניסה להציע לי חברות..ומרוב התרגשות גנבתי לו את המילים מהפה :D

היינו ביחד 3 חודשים. ישבנו לראות את השקיעה על קיר אבן שלא סיימו לבנות, הוא היה הנשיקה (הכללית) הראשונה שלי..ופשוט בילינו ביחד והיה כיף. 

אחרי 3 חודשים..ובעקבות התערבות חברותיי שאמרו לי שהוא לא מתאים לי..בפעם הראשונה בחיי נכנעתי ללחץ חברתי ונפרדתי ממנו בדרישה שנישאר ידידים...אני זוכרת גם שהציעו לי להיות "מלכת הכיתה" ושויתרתי על זה כי הייתי כבר חברה של כולם ולא רציתי לשנות את זה :)

עבר קצת זמן ובבת המצווה שלי, קצת אחרי החגיגות, אבי נפטר מדום לב. זה היה זמן קשה שאני לא זוכרת בבירור..אחרי שחגגנו, אבי יצא לשחק כדורסל ואני בינתיים עליתי לישון כי זה היה לילה שלמחר בית ספר. ביקשתי מאמי שתעיר אותי מוקדם ונרדמתי. כשאמי העירה אותי למחרת סיפרתי לה שביקשתי שתעיר אותי מוקדם כדי שאספיק לארגן תיק לבית הספר. אני לא זוכרת בדיוק מה היא אמרה לי, אבל היא סיפרה לי שאבי נפטר ושבכיתי ושהיה ממש עצוב. כשבאו אנשים הביתה ליום הראשון של השבעה, אני זוכרת את אמי כרובוט, לא מסוגלת להביע רגשות או שתתפוצץ. אני זוכרת את אחיותי עצובות ובוכות מהגדולה עד הקטנה..וגם אני בכיתי..עד שמישהי הכניסה לי ג'וק לראש והביאה לי בלון שנשאר מהחגיגה, אמרה לי לחשוב שזה אבא שלי ולשחרר אותו. עשיתי כפי שאמרה והתנהגתי כאילו שחררתי אותו וכאילו הכל בסדר. הזמן חלף ועליתי לכיתה ז' ואז שמתי לב לזה שהשיער שלי נושר ושנוצרות לי קרחות. אחרי בדיקה מול רופאים, פסיכולוגים ואמי היקרה, הבנו שזה משני דברים, חוסר בB12 ובעיות רגשיות שהצטברו.

בפסח של אותה שנה גילחתי את הראש בעזרת אחותי הגדולה ועד לפני שנה שמרתי את הצמה עד שגם אותה שחררתי לבסוף..

זה היה קשה להסתובב בבית ספר חדש בו הכרתי רק חברה ותיקה מהגן במיוחד כשמאמצע השנה הייתי קירחת. והשמועות עפו ובסוף כמעט כל בית הספר ידע שזה לא סרטן..הגיע הזמן עד אז.. הייתי יותר מסוגרת מבדרך כלל ויותר בספרייה-שהייתה דרך אגב, הרבה יותר גדולה מביסודי! :) - רק לקראת סוף ז' בערך חזרתי לעצמי וזה לעולם לא היה אותו דבר. נפתחתי ליותר אנשים וחזרתי לחיוך המאה וואט שלי :) גדלה לי פלומה כמו של אפרוח על הראש אותה נאלצתי לגלח שוב..ומאז השיער גדל ולא הסתפרתי יותר מלבד פעם אחת בה עשיתי קצוות...השיער שלי עדיין חלש מבעבר ואני לא יכולה לעשות איתו יותר מדי..אבל כל עוד אני בריאה פיזית ונפשית, אני אשרוד :)

בכיתה ח' הייתי דלוקה על מישהו מהשיכבה וכמו מטומטמת אמרתי לו בסיטואציה הכי לא מתאימה שאני אוהבת אותו רק כדי לגלות שזה לא נכון ולראות אותו בורח..זה היה משפיל אבל זה לא היה הסוף של זה..כל שנה נדלקתי על מישהו אחר מהשיכבה..מאז ג' בכיתה ו' לא היה לי חבר עד היום ובואו נגיד שבתיכון הרגשתי צורך מאוד עז שיאהבו אותי מבני המין השני..לא שזה עזר לי הרבה..אבל עדיין..

השכבה שלי הייתה ותהיה השכבה הכי אדירה בבית הספר בו למדתי. יש לי אנשים איתם אני עדיין מצליחה לשמור על קשר ויש כאלו שלא נותנים לי..אבל קשר זה חשוב ואני עדיין אדם חברותי ואוהב :)

הגעתי לצבא. חוויה כזו לא אעבור בשום מקום אחר בעולם. התבגרתי, קיבלתי אחריות והבנה, נחישות וציניות מוגברת וכמובן סלנג צבאי שיש רק בארץ :D

אני יודעת מה אני רוצה לעשות ואני בדרכי לשם. אני מרגישה כמו בצומת בה כל הדרכים פתוחות בפניי ופשוט עלי למצוא את הדרך הנכונה. כל הדברים שקרו לי, הרעים והטובים, כל החוויות שצברתי, הכואבות והמדהימות וכמובן, כל האנשים הנפלאים והיקרים שהכרתי בדרך, בזכות כל אלו הגעתי לצומת הזו ואני יודעת באיזו דרך עליי לבחור.  

וזו ההיסטוריה האישית שלי בקיצורים מלאים..ואנשים אומרים שאני חופרת..פחחח מגזימים :D

שיהיה לילה טוב :)