שולחן כתיבה

אני מרגישה שינוי באוויר.
מרגישה אותו עמוק בתוך עורי, אי שם חבוי בין נימי גופי, מדגדג לי בסרעפת כשאני חושבת עליו - על השינוי הזה.

פתאום המציאות כפי שהכרתי אותה מתערערת, והאדמה החרוכה מאש, המדיפה עשן והיבשה מעלה עלה ירוק אחד ורענן מתוך שברי האדמה.

אני מרגישה שינוי באוויר. 
הוא הולך להביא איתו משב רוח רענן אליי, כי האוויר המזוהם שנשמתי עד כה לא נתן לי מנוחה.

ועתה, שקט אצלי. שקט בגופי. שקט במחשבותיי. כאילו דאגותיי נסוגו מפני קו האדמה, ורק דשא ירוק מכסה אותי עכשיו.

השינוי שאני מרגישה באוויר, הוא מחולק.

דאגה קיימת בו, ועם זאת הרבה שלווה פנימית. האדמה החרוכה שבי מצמיחה עלים ירוקים, אבל יכול להיות שזה לא הזן הנכון של הדשא. 
עדיין, אקח את הסיכון, כי בכל זאת יצאו צמחים מאדמה חסרת תקווה.

השינוי באוויר, וכמו מטבע מוטל לאוויר אני אתפוס אותו ואכיל אותו. האדמה שבי עתה בריאה ונקייה, וזה מה שחשוב.