.You may say I'm a dreamer, but I'm not the only one

אני ככ מתגעגעת, שזה כואב.

כתבתי על הבנאדם השבוע יותר מפעם אחת ויותר מדף אחד, וכל פעם הרגשתי יותר ויותר סתומה.

אבל אני לא יכולה.

וכל פעם, שניה לפני שאני מתחילה להרגיש כמו ילדה רגילה...

אולי פשוט אין מה לעשות. אולי ככה אני וזהו.

עריכה: "ואני כאן כדי להשלים אותך".

לא, אף אחד לא צריך להבין.

גיליתי שהבת דודה הפרחה שלי דווקא כן רוצה להכיר ולדבר איתי.

אתמול באזכרה, היא בהתחלה סופר התפדחה ועניינים, אבל אח"כ כששאלתי אותה שאלה קטנה, היא התחילה לשפוך. ויותר מאוחר, כשדודה שלי שאלה אותה איפה היא לומדת שנה הבאה [יבנה], היא סיפרה שהיא כבר מכירה מלא אנשים משם, וזה. אז שאלתי אותה אם היא מכירה את החברות של אביטל. וכל פעם היא אמרה: "וואי, השם הזה ממש ממש מוכר לי", ואז כשאמרתי לה איפה הן גרות היא שוב אמרה שהיא כמעט בטוחה שהיא מכירה אותן. אבל לא נראה לי שהיא באמת מכירה. אני די בטוחה שהיא סתם חירטטה.

אני ככ מתגעגעת לדברים המפגרים שעשינו והשיחות המוזרות והארוכות.

עכשיו זה סתם שיחות של מה קורה. וזהו.

אני מנסה להבין מה השתנה.