כשהייתי בצבא, או אפילו עוד בגדנ"ע (כן - היה פעם דבר כזה), לימדו אותי שכל תכנית היה בסיס לשינוי.
מזל שזכרתי את השיעור הזה, כי לפחות בכל הקשור לבתי - האמרה הזו תמיד מדוייקת להפליא.
אז סוף השבוע התחיל ביום ששי בבקר - כאשר היו אמורים להביא לי את הנכד הגדול ובפועל התקשרו שאני אבוא (מתל מונד לתל אביב) לקחת אותו הביתה בעצמי.
הגן שלו היה בחופשה ביום ששי וגם ביום ראשון, כך שנסעתי בעשר בבקר לאסוף אותו מהדירה השכורה שלהם, והם התארגנו למאמץ אריזה וארגון אחרון לפני ההובלה של הדירה שתוזמנה לשבת בבקר (בחיים לא ידעתי שיש מעבר דירות בשבת בבקר אבל התברר שזה די נפוץ...).
את התינוק הם תכננו להביא לאמו של חתני, וכך בשיטת "הפרד ומשול" הם פיזרו את הילדים ונגשו למלאכת המעבר.
הנסיעה הביתה עם הנכד הגדול עברה בנעימים, עם שירים, כרגיל, ודיווחים על מה שנצפה מבעד לחלון "האוטו האדום של סבתא" : עצים, מנופים, משאיות, אופנועים וגם עננים וציפורים.
בנוסף שוחחנו על כך שנוסעים לבית של סבא וסבתא, וכרגיל עברנו על מי עוד גר בבית. הוא זכר שלמשך כמה שבועות גרו בו גם הורי (המוח הזה זוכר הכל) שגם להם קוראים סבא וסבתא, כמובן גרים בו שני החתולים (והוא יודע כמובן את שמם) וכעת גר בו (זמנית) גם הדוד. כך הוא קורא לבני המתוק שהגיע לביקור בן חודש מחו"ל: "דוד". זה פשוט ממיס!
היה קצת קריר ביום ששי ולכן בילינו בעיקר בתוך הבית, אבל בין השירים, המשחקים, הסיפורים, הארוחות (הילד אוכל מצוין כאשר אמא שלו לא בסביבה - כל נושא הבעייתיות באוכל שמור כנראה רק לה! משהו מדהים!) וגולת הכותרת - האמבטיה (הנכונה "פאץ' במים" מאז תקופת שיעורי השחייה בדיאדה בנמל תל אביב) הצלחנו להתגבר על חוסר הבילוי באוויר הצח שהוא אוהב כל כך.
בני היקר התעורר מאוחר אמנם, אבל מרגע שהתעורר השתתף ועזר בכל מלאכת השמרטפות, והקטנצ'יק היה בעננים.
מדי פעם הובע געגוע כלשהו לאחד ההורים או שניהם ("אימא" או "אבא" קורע לב), ובאיזה שהוא שלב (בעת ניסיון להרדים אותו בצהריים) הוא אפילו קרא לאחיו התינוק וגרם ללבי להתכווץ! אבל באופן כללי הוא היה שמח, שמח ורגוע וזורם.
המצאנו משחקים וצחוקים חדשים (מתישהו, נדמה לי בשבת בבקר כאשר הוא התעורר - שיחקנו ב"קוקו" עם ה"שמיכי" שלו - המכונה "סו" - והוא אמר בטעות "קוקי" במקום "קוקו" זה הצחיק אותו כל כך שמאז זה הפך למשחק בפני עצמו), שיחקנו והתרוצצנו ודיברנו על הסיפורים והסרטים (הילד מקשיב לסיפורים רוב קשב מההתחלה עד הסוף, כמה פעמים, וכך גם עם סרטי פו הדוב באורך מלא).
נושא ההירדמות היה קצת בעייתי, ובצהריים (גם ששי, גם שבת) נאלצתי לתת לו להרדם על הספה בסלון ורק אז להעביר אותו למיטה.
בלילה נשכבתי איתו במיטה הגדולה בחדר האורחים/נכדים, והעברתי אותו למיטה שלו לאחר שנרדם - אבל לאחר כשעתיים הוא התעורר בבכי, ופשוט העברתי אותו למיטה שלנו (בעלי סבל מאד מהבעיטות והקולות תוך כדי שינה ובאיזשהו שלב עבר לישון בחדר האורחים במקומו).
זה לא היה לגמרי "לילה לבן" כי נרדמתי בין לבין - אבל אפשר לקרוא לזה לילה אוף-ווייט או בייז'.....
הוא קרא מידי פעם לאמא, ואז שוב נרדם, או שפשוט אמר "סבתא", כדי לוודא שאני שם - והתכרבל באופן הכי מתוק שיכול להיות!
הוא ביקש "בוקי" (בקבוק) בעיקר בשביל הפינוק, כי לא ממש שתה הרבה ממה שהכנתי....
הוא חלם ואמר פתאם משפטים כמו "פו דב אוהב דבש" או "פו דב חבר שלי" - וחזר לישון.
לבסוף הגיע הבקר, ואחרי געגוע קצר להוריו הוא חזר לצחוקים ולמשחקים עם סבתא, כמה דקות עם סבא (שנאלץ ללכת לעבודה, גם בבקר וגם אחרי הצהריים) ועם הדוד המתוק (לאחר שהתעורר כמובן).
לפני הצהריים לקחנו אותו (בני ואני) לטיול על האופניים שלו, טיול שכלל גן שעשועים, לשמחתו הגדולה של הנכד המתוק. הטיול שימח אותו, עייף אותו, הרגיע אותו - ואחרי ארוחת הצהריים הוא שוב נרדם על הספה והרביץ שנ"ץ של שעתיים וחצי.
בשלב זה בתי הגיעה כבר עם התינוק (לאחר שאספה אותו מחמותה), תכולת הדירה כבר עברה להרצליה - ברובה (לא כולל החתולה....), וחתני נשאר שם עוד כמה שעות - ממשיך בהעדרה לארגן ולסדר כמיטב יכלתו את הדברים.
מוצ"ש היה דווקא כיף פה. שני הילדים התקלחו ביחד, ארוחת הערב עברה בנעימים, חתני גם הגיע מתישהו וכמתוכנן הם נשארו לישון כאן - במטרה לנסוע לדירתם החדשה למחרת בבקר ולהתחיל בה את חייהם החדשים.
ברם..... זה לא ממש עבד העניין הזה.
הדירה לא לגמרי מוכנה....אין מטבח (הגיע אתמול ויורכב היום), לא כל השירותים עובדים, חסר חלון אחד (במקלחת הורים) ועוד חלון לא נאטם עדיין....אין דלתות (זה לא נורא) ואין ארון בגדים להורים (ניתן לחיות כמה זמן מתוך המזוודה והארגזים...?)...
וכאמור החתולה עדיין היתה בדירה השכורה....וצריך להחזיר את עריסת התינוק ל"יד שרה" ...וצריך לצבוע את הדירה השכורה כדי למסור אותה...
בקיצור, בתי ישבה בדירה החדשה עם שני תינוקות, שפתאם נהיו רעבים ועייפים ובלי שחשבה כיצד היא מטפלת בהם שם....
אז החזרנו אותה לביתנו, וגם הלילה הם ישנו כאן....
הבקר חתני לקח את הנכד הגדול לגן (הקודם - בתל אביב, כדי לא לעבור יותר מדי שינויים בבת אחת), ובתי נסעה לדירה החדשה עם התינוק להמשיך לסדר ולקבל את כל אנשי המקצוע והשירותים שאמורים להמשיך לסדר את הדירה (חלונות, מטבח, טלפון/רשת, טלוויזיה...דלתות...).
הם השאירו את המזוודות וכל הדברים שלהם כאן, ולא היה ברור אם יחזרו הערב רק כדי לקחת הכל איתם ולהתחיל לישון בביתם החדש, או שימשיכו לגור כאן בינתיים.....
הנסיעה לגן של הנכד בתל אביב ארכה הבקר כשעה וחצי....ונראה לי שהם הבינו שהמגורים הזמניים בתל מונד הם באמת לא הרעיון הכי מוצלח.
עוד הם הבינו שהדירה היפהפיה שלהם לא באמת מותאמת כבר למגורי משפחה, וכאשר חמותה של בתי הציעה שיגורו אצלה ברמת אביב כמה ימים עד שהכל יסודר, הם הסכימו מייד.
אז בתי התייצבה כאן שוב, םעם התינוק, בעוד בעלי מקצוע עדיין עובדים אצלה בדירה, ואני עזרתי לה לארוז ולהעמיס את מטלטליה על הרכב ולעבור לחמותה.
אז מבחינתי סוף השבוע של המעבר שלהם הסתיים הבקר.
מבחינתם זה עוד ייקח כמה ימים...אבל בסוף הם יעברו לדירתם החדשה המרווחת והיפהפיה - ובאמת יתחילו את חייהם החדשים.
ובשבוע הבא היא מתחילה את שבוע ההסתגלות של הילד לגן החדש...
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
