יוצאת לדרך חדשה

השבוע בלימודים "זרקו" אותנו כבר למים, וניהלנו שיחות (או יותר נכון - חלקי שיחות) אימון זה עם זה בקורס.

בשיחה הראשונה הייתי צריכה רק לשאול "מה שלומך" ולהקשיב (עד הסוף ועוד קצת - רמת הקשבה 0 - תוך שימת לב לנשימה שלי ולתחושות שעולות לי בגוף) .

ואז לשקף לבן/בת זוגי את מה שהם אמרו (רמת הקשבה 1).

לאחר מכן הייתי צריכה לשאול "מה הביא אותך לקורס המאמנים?" ולהקשיב / לשקף אותו הדבר.

בשיחה השנייה הייתי צריכה להכין את בן/בת הזוג שלי לשיחה. זה משהו שנקרא CLEARWAY - שיחת הכנה לשיחה: לדוגמא, הכנה לראיון עבודה, שיחה עם הבוס או אבא או בן זוג או ילד או חברה או.....כל שיחה שדורשת הכנה (לפי המורה שלי כמעט כל שיחה דורשת הכנה וכדאי לעשות כמה שיותר CLEARWAY). 

ישנן שאלות מובנות ששואלות (שוב) מה שלומם, איך הם לגבי השיחה המתוכננת, מה התחושות שלהם לקראת השיחה,

מי הם רוצים להיות במהלך השיחה (אילו הוויות הם בוחרים לעצמם: לדוגמא, להיות חומל, קשוב, ישיר, כן....וכו),

מה מטרות השיחה וכיצד תיראנה תוצאות השיחה במציאות (לדוגמא: הם יקבלו העלאה בשכר או הם יתקבלו לעבודה או הם ישיגו מבן הזוג משהו שרצו לבקש אך לא העזו),

מה עלול למנוע בעדם להיות בהוויות שבחרו לעצמם עבור השיחה (לדוגמא: התנהגות של בן שיחם שתסיט אותם מההוויות שבחרו ותגרום להם להגיב מתוך מנגנון אוטומטי כמו פחד, כעס, ריצוי, ביטול עצמי וכו)

וכיצד בכל זאת יצליחו לשמור על ההוויות שבחרו - אמצעים לשמור על עצמם כמו לעצור לנשום, למשל.

ועוד.

אני מכירה את עצמי כקשובה, בדרך כלל, וכל מי שמכיר אותי יעיד על כך. ובכל זאת ניגשתי לתרגולים האלה בחשש גדול.

ראיתי את עצמי מהצד והרגשתי מלאכותית וחסרת ניסיון. 

כבולה בתבניות שעלי לפעול לפיהן.

אבודה בנושא השיקוף הזה, חזרה על מה שנאמר....

מתי לשקף? איך לשקף? איך אזכור בכלל את מה שנאמר? 

למרות הקושי, ניגשתי לביצוע השיחות ברצינות ועם הרבה מוטיבציה, ובשתי השיחות (שכזכור היו רק תרגול), פרצו בנות הזוג השונות שלי בבכי תוך שעלו להן תחושות קשות שאותן בטאו בפני. 

יש יאמרו שהצלחתי. 

לא שרציתי שיבכו חלילה, זה אפילו פגע בתפקוד שלי:

באחת משום שההזדהות שלי איתה שיבשה לי את הנשימות שלי ואת כל השיקוף מאותו רגע ואילך

ובשנייה משום שבכלל לא הבנתי מאיפה הגיעו הדמעות האלה וכיצד זה התחבר לנושא שהיא דיברה עליו....

ובכל זאת, סימן שקרתה כאן שיחה אמיתית. משהו בדרך שבה דובבתי אותן והקשבתי להן, גרם להן להיות באמת נוכחות עם התחושות האמיתיות שלהן והמציאות האמיתית שלהן - וזה היה מרגש מאד.

למרות זאת, הלכתי גם השבוע הביתה בתחושה שמאד מאד קשה לי עם שיטת השיקוף הזאת, ושאולי אצטרך לתרגל אותה שוב ושוב במהלך הקורס עד שאתרגל, אבל לא נראה לי שאי פעם באמת ארגיש איתה בנוח.

ואז ישבתי לקרוא את שיעורי הבית, והגעתי לרמת הקשבה שתיים. 

הללוייה. יש רמת הקשבה 2. 

כאן סוף סוף מצאתי את עצמי.

מקשיבים כמו קודם, עד הסוף ועוד קצת. מבינים, או מנסים להבין מה נאמר. 

אבל לא חוזרים כמו תוכי על מה שנאמר.

אפשר לסכם את הרעיון או לחבר בין מה שנאמר עכשיו לבין מה שנאמר קודם או בשבוע שעבר - ואז לשאול שאלות מתוך מה שנאמר:

לשאול למה הכוונה, או למצוא קשר או סתירה בין דברים שנאמרו ולבקש להרחיב או להסביר..... אוי תודה לאל על רמת הקשבה 2!

זה מדבר אלי.

זה מרגיש אנושי וטבעי ונורמלי.

כך אוכל בנחת לתת להם לדבר הרבה וברצף בלי לדאוג מתי לשקף באמצע (ואולי לקטוע להם את חוט המחשבה!) ואם אצליח לזכור הכל.

כך אני כנראה מקשיבה בדרך כלל. זה נשמע לי מוכר.

רמת הקשבה 2, איזה כיף שבאת