יוצאת לדרך חדשה

T בתהליך גמילה ממשככי הכאבים והסבל בלתי ניתן לתיאור.

לילות בלי שינה, גלי חום והזעה, דקירות בכל הגוף, הבטן מתהפכת ובנוסף לכל הצרות גם כאבים שונים ביד ובכתף שהוא טוען שהם כאבי פאנטום ולא באמת נובעים מהמצב האמיתי. אלה הכדורים ש"רוצים" לגרום לו לחזור לקחת אותם.

איזה סיוט.

הוא התחיל עם גמילה מהליריקה, בהדרגה כך שבכל כמה ימים הוריד 25 מ"ג מהמינון עד שבסופו של תהליך הפסיק עם זה בכלל.

זה היה קשה ולא נעים אבל איכשהו נסבל.

בשלושת הימים האחרונים הוא בגמילה מהטראמאדקס וזה סיוט בלתי יתואר. בעצם מאז יום ראשון הוא לא ישן, הוא עצבני, הוא סובל....

היום הוא סוף סוף הסכים שנכתוב מייל למומחה הכאב (שהדריך אותו כיצד להיגמל) בשאלה אם יש דרך להקל על הסימפטומים - לפחות בלילה כדי שיוכל לישון. לא מספיק שהוא לא ישן חודשיים אחרי הניתוח, גם עכשיו זה צריך לחזור על עצמו?????

נראה אם ומתי יענה.

בינתיים T גיבור אמיתי ובמשך היום מתפקד כרגיל, עובד בגינה, מתקדם יפה בצורפות (מכין תכשיטים מדהימים, אולי בקרוב פוסט צילומים), מתעסק עם ה-KODI (למי שלא מכיר - תוכנת מחשב שמאפשרת צפייה בסרטים, סדרות וכו ) וכמובן מתעקש להמשיך לבשל. 

את סוף השבוע של החג דווקא בילינו יחסית בנעימים (בהתחשב בכל הסבל הזה) - ששי בערב כל המשפחה (כולל של אחי) היתה כאן - וגם כיוון שזה לא היה ערב חג וגם כי המשפחה שלנו (בעיקר אחי וחתני) קרניבורים שלא מתים על חלבי - היו סטייקים והמבורגרים (וכמובן מלא סלטים, תוספות ) ורק לקינוח עוגת גבינה עם שוקולד לבן. כבר מציינת בהזדמנות זו שמיום ראשון אני בדיאטה!!!!! די, מספיק עם השחיתות!!!

חכמוד לא הרגיש כל כך טוב (בחילות...קצת חום) אבל למרות זאת הצליח קצת ליהנות והיה ממש כיף.

אגב כשהם יצאו לכיוון האוטו ליווינו אותם וחתני ראה חשופית על הארץ, והפנה אליה את תשומת לבם של הילדים. הם כמובן ידעו לומר שחשופית היא חילזון ללא בית וכו ואז חתני אמר "נראה לכם שאפשר לאכול את זה?" וכולם אמרו איכס ויאק וכו ואז חכמוד אמר כלאחר יד: "הצרפתיים אוכלים את זה". עם דגש על ה"יים" במלה צרפתיים. מי אמר גאון של סבתא? 

בחג עצמו הלכנו לחדר כושר ולביקור הדו-שבועי אצל הדוד של T (שתמיד כל כך אסיר תודה על כל ביקור ועל כל טלפון) ושאר היום בילינו בשקט בבית.

בראשון בערב היו לנו כרטיסים להופעה של פורטיסחרוף באמפי פארק לייב בראשון - היתה הופעה מעולה, ושוב - למרות ש-T לא ממש הרגיש טוב, הצלחנו ליהנות ממנה מאד. הבעייה כמובן היתה ביציאה משם - שעה עמדנו (עמדנו ודוממנו מנוע!) בפקק ממש מחוץ לאצטדיון - בלי סיבה נראית לעין. התקשרנו לגלגלצ לנסות להבין מה בדיוק הולך שם וגם הם לא ידעו לומר. התקשרנו למשטרה וגם הם היו חסרי אונים. השוטרים במקום שנועדו לסייע ולהכווין את התנועה עמדו באוזלת יד - זה היה ממש מגוחך.

אחרי שעה פתאם הגיע אחד מהשוטרים, הורה לנו להסתובב אחורה ואז גילינו דרך חלופית לצאת משם. ראשון לציון היתה פקוקה לגמרי אבל הצלחנו לעקוף איכשהו ולנסוע דרך איילון - ומרגע זה תוך קצת יותר מחצי שעה היינו בבית. מטורף. T כבר היה גמור, וכאמור לא ישן כל אותו לילה וגם הלילה לא. אבל לפחות היתה הופעה טובה.......