יוצאת לדרך חדשה

לקבוצת המאמנים (בוגרי הקורס שלי) יש קבוצת whatsapp, שבה אנחנו מתקשרים אלה עם אלה בכל נושא אפשרי. 

תמיד יש את ה"יום הולדת שמח" למי שזה תורו באותו היום או "חג שמח" לכולם כשזה רלוונטי...

כשנולד למישהו ילד או כשמישהו פשוט מרגיש חייב לשתף איזה קישור להרצאה מעניינת או שיר שנגע לליבו...

אבל הקבוצה נועדה ואכן משמשת בעיקר לתיאומים -

מי שצריך שיחת  clearway (הכנה ל....) לעצמו או למישהו אחר מחפש מתנדבים (או בתשלום). 

מי שרוצה להפנות מתאמנים ורוצה לדעת מי מאמן באזור מסוים או בתעריף מסוים. 

מההתחלה זה הזכיר לי תחנת מוניות, בלי הסדרן כמובן. נהגי המוניות פונים ומפנים אלה לאלה. 

זה נחמד.

יש בזה באמת תחושה של קהילה, כזו שתורמת, שנעזרת, שמעורבת בחיים של חבריה. 

בדרך כלל כשיש פניות מהסוג "מי מאמן בדרום תל אביב בתעריף 60 ש"ח?" אז יש תשובות כמובן בסגנון של 
"אני מאמן ביפו  ב-60" שמציעים את עצמם

או "מוישה זוכר מאמן בפלורנטין , לא בטוח מה התעריף שלו" שמציעים את אחד החבר'ה (נדיבות בפני עצמה).

אבל יש גם תמיד תשובות מסוג "אני מאמנת בצפון הישן של תל אביב ב-100 " או "אני מאמן ברמת אפעל" בלי ציון תעריף...

ואני לא כל כך מתייחסת  כי זה לא רלוונטי אלי אבל אם מישהו ביקש ספציפית דרום תל אביב ב-60 פתאם עולה בי השאלה

למה את/ה מרגיש/ה צורך להציע גם את עצמך במקום אחר או בתעריף אחר? במיוחד אם מישהו כבר הציע את עצמו? 

ואז אתמול מישהי שאלה "מי מאמן בקרבת מקום לקיבוץ המעפיל (או בכלל שמע על המקום הזה לפני שציינתי אותו עכשיו...)?" 

ומישהי מייד כתבה שהמעפיל נמצא בעמק חפר בין חדרה לנתניה...

אחד החבר'ה כתב מייד שהוא מאמן בכפר ויתקין. כן, בהחלט עמק חפר, בהחלט עונה על הקריטריון. 

אני הסתכלתי על המפה והבנתי איפה יושב קיבוץ המעפיל ומייד כתבתי שמות של שתי מאמנות אחת מבארותיים ואחת מכרכור, שלדעתי גם קרובות.

עוד מישהי כתבה את שמה של מאמנת מחופית. סבבה.

ואז מישהי שגרה ביישוב לידי הציעה את עצמה. 

אז נכון - אנחנו באזור השרון - זה לא רחוק נורא מהמעפיל, אבל יחסית לאחרים שצוינו כאן אנחנו רחוקות יותר. גיאוגרפית אולי לא נורא אבל כשיש פקקים? 

ואז קפצה לי המחשבה - למה באמת לא הצעתי את עצמי? בשעה בלי פקקים זו נסיעה של 25 דקות. סביר? לגמרי.

ואני תוהה - האם מתוך פרגון אמיתי לחבריי שגרים קרוב יותר? או מתוך חשש לקחת מתאמנים נוספים?

עד כמה אני באמת סגורה על עצמי שאני מאמנת וזהו?

מצד אחד אני מרגישה טוב עם המתאמנת החדשה שלי (כבר 6 פגישות, מחר השביעית) - מצד שני עוד לא עשיתי שום דבר פעיל כדי לקבל עוד מתאמנים (למרות  שכן נעניתי לפנייה להתנדבות לאימון במסגרת "גדולים מהחיים" - טרם פנו אלי). 

האם אני לא מספיק "רעבה"?

האם אני עדיין חוששת?

האם אני סתם מתעצלת? 

מה נסגר?