יוצאת לדרך חדשה

אצלי הקן התרוקן כבר מזמן אבל התחלתי לחשוב על על התקופה הזאת, שבה הילדים מתחילים לעזוב את הבית, בעקבות הפוסט של טליק וגם התגובה של צופה מן הצד.

זה הרי לא מתרחש בבת אחת: אתם מתחילים כזוג צעיר ואז הילדים מתחילים להיוולד ובהתחלה הם זקוקים לכם כל שנייה של כל שעה של כל יום....ולאט לאט מתחילות ההפוגות - חוג פה ושם, מפגש עם חבר/ה פה ושם...ותנועה, ובילויים - יש הרבה הקדמות לעזיבה הסופית. הם יוצאים לטיול עם התנועה או בית הספר...הם מתגייסים - וגם שם יש פתאום את הבית הריק, ואז הוא מתמלא ואז הוא מתרוקן...ולפעמים יש את הטיול אחרי צבא - שזו כבר היעדרות של חודשים רבים....ושוב הם חוזרים.

ועד שהם עוזבים סופית - כבר כביכול היה לכם זמן להתרגל גם לריק, ולבחון איך אתם שוב כזוג צעיר.

ואני מתבוננת במשפחות רבות סביבי ואני רואה שכל אחת שונה מהבחינה הזאת.

יש משפחות שבהעדר הפוקוס על הילדים - ממש מרגישות את החוסר, את האובדן כמעט. 

אנחנו דווקא מאד שמחנו להישאר שוב זוג צעיר קצת פחות צעיר. 

שמחים כשהילדים (ועכשיו גם הנכדים) באים אבל שמחים גם כשהם הולכים.

מאושרים במשפחתיות המתוקה שלנו אבל גם בבדידות הזוגית שלנו.

נראה לי שמאד שפר מזלנו מהבחינה הזאת......