אז לא כל פוסט שלי מדבר על אימון או תובנות או פילוסופיה.....ואני נזכרת בחיוך איך התחלתי בכלל את הבלוג הזה, בתור יומן מסוג כלשהו, לתעד לעצמי את הדרך שאני עושה לקראת עזיבת העבודה. אני עדיין מרגישה שבזה עוסק הבלוג הזה - לתעד לעצמי את חיי, את הדברים הקטנים והפשוטים והטריוויאליים שבעצם לא מעניינים אף אחד....וטוב לי עם זה.
וכל קורא וכל מגיב - זו הפתעה נעימה מחדש מבחינתי. לא מובן מאליו. תודה שאתם פה. סתם בא לי להגיד פתאום.
חורף ממש - גם קר וגם גשם - ובתי אמרה היום שהיא מעדיפה ככה, ללא "שמש שקרנית". אם כבר חורף אז עד הסוף.
את זה היא אמרה כשהיתה בדרך מהעבודה לגן של נשמותק, כי התקשרו אליה שעלה לו החום. כבר אתמול היתה לה הרגשה שהוא על סף מחלה, ובדקה איתי אם אני אוכל לשמור עליו היום. כיון שהבוקר שלי היה פנוי עד ארבע (ואז שיננית ואימון) הסכמתי, אבל בבוקר היא דיווחה שהוא קם בסדר גמור והלך לגן. אז בצהריים, כשהגננת ראתה שהוא מסרב לאכול עוגה לקינוח היא כבר הבינה שהוא לא מרגיש טוב. בכלל, אצל נשמותק אוכל הוא סממן מובהק. אם הוא לא אוכל אז משהו לא תקין. ואז הם בדקו וגילו שעלה לו החום.
מחר לא אוכל לשמור עליו, ייתכן שבתי וחתני יעשו ביניהם משמרות, חצאי יום, כדי שבכל זאת יוכלו קצת ללכת לעבוד.
אז בבוקר שהתפנה לנו החלטנו לצאת לכמה סידורים. כן, T עדיין מחלים מהניתוח אבל מצבו טוב לעין ערוך ממה שניתן לשער שבוע אחרי ניתוח, ולמרות מזג האוויר הסוער היו כמה דברים שרצינו לעשות - והספקנו. כן, בסך הכל היה יום מאד פורה.
עכשיו אנחנו כבר אחרי מקלחת, נאכל ארוחת ערב, נתפנק ליד האח המבוערת.....ערב חורף נעים ונהדר 
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
