יוצאת לדרך חדשה

ובכלל - למרות שיש על מדף הספרים "שטרם נקראו" אצלי בספרייה ספרים רבים, לא היה אחד מביניהם שהתחשק לי לקחת איתי.

לכן כשהיינו כבר בדיוטי פרי בשדה התעופה, נכנסנו לסטמצקי - פתחתי את רשימת הספרים והסופרים שליקטתי מכם בכל פעם שסיפרתם על ספר טוב שקראתם - ובסוף בחרתי את "הר האושר" של אמיר גוטפרוינד. מעולם לא קראתי ספר שלו, ורק בדיעבד התברר לי שזהו סיפרו האחרון, ושהוא בעצם נפטר כשהספר עוד היה בשלבי עריכה. 

נהניתי מאד, אבל מאד, מהספר ומהכתיבה - אבל נשארתי עם טעם של עוד, ותהיתי אם הוא התכוון להשאיר דברים פתוחים ככה - כי ככה זה בחיים עצמם, לא הכל מתברר ולא כל הקצוות נסגרים יפה - או שמותו גרם לכך. מעניין. אולי אם אקרא עוד ספרים שלו אזהה את הסגנון ואת הנטייה. בכל אופן כאמור - נהניתי מאד!

אגב T קנה את "קיצור תולדות האנושות" של יובל הררי, ספר שאת רובו קראתי אבל היה אצלי בהשאלה ונאלצתי להחזיר אותו לפני שהספקתי לסיים - הוא קורא בו ובינתיים גם מאד נהנה. 

מה שכן, במחצית החופשה סיימתי את הספר, והחלטתי לחפש לעצמי ספר חדש. ויאטנם איננה אנגליה או ארה"ב או צרפת ובמקומות בהם ביקרנו לא נתקלנו בדרך כלל בחנויות ספרים, בטח לא באנגלית - אבל פתחתי גוגל (מה עשינו לפני גוגל, אני שואלת את עצמי) וחיפשתי foreign book store בעיר Hoi AN בה שהינו באותם ימים, ומצאתי את Randy's Book Exchange.

בעצם זו לא חנות, זה בית פרטי, בגדה הדרומית של נהר Tu Bon. רנדי הוא אמריקאי שחי בויאטנם בהוי אן כבר עשר שנים לפחות.  ביתו הוא בעצם ספרייה, למטה יש ספרים בכל מיני שפות ובקומה השנייה ספרים באנגלית - מחולקים פחות או יותר על פי קטגוריות ומסודרים פחות או יותר על פי א-ב של שמות הסופרים. אנשים מביאים לו ספרים משומשים ולוקחים אחרים במקומם, או קונים ספרים כמוני, במחיל סמלי. זה היה ממש תענוג - במיוחד עבורי, שביקור בספריה או בחנות ספרים היא כמו ביקור בחנות ממתקים. 

בחרתי ספר "מטוסים" שכזה, קריאה קלילה ומהנה: Nantucket nights מאת אלין הילדרברנד (גם היא הומלצה על ידי מישהו מכם, נדמה לי שג'וליאנה), ואז T המליץ לי לקנות עוד אחד כי בטח אסיים אותו גם לפני סוף הטיול - אז הלכתי למדף הספרות הקלאסית וקטפתי בלי לחשוב הרבה את "מות הזמיר" או "אל תגע בזמיר" מאת הארפר לי, שעדה סיפרהה  עליו כה רבות בזמן שקראה ועשתה לי כרגיל חשק גדול. 

אז כמובן שסיימתי את Nantucket nights  כבר תוך יומיים-שלושה, בהנאה רבה.

כעת אני עדיין קוראת את מות הזמיר, באנגלית כמובן. 

אז "הדבר היה ככה" ייאלץ להמתין שאסיים את זה כדי שאחזור אליו......

וגם כאן