יוצאת לדרך חדשה

הורי נוחתים הלילה, ואני נערכת.

החדר שלהם מוכן - המיטה מוצעת, המגבות הנקיות מוכנות....

קניתי להם כרטיס סים חדש כדי שיוכלו הפעם להשתמש בטלפון חכם - כולל WAZE ו-WHATSAPP, GETT וכל מה שמקל על התמצאות, תקשורת והחיים.

עד עכשיו היה להם כאן טלפון דור 2 "טיפש" שחשבתי שיהיה להם יותר קל איתו, אבל מהר מאד הבנתי שטלפונים חכמים דווקא פשוטים ואינטואיטיביים יותר, גם למבוגרים (בדומה לאופן שבו WINDOWS במחשב היה קל יותר ל"עיכול" מה-DOS המסובך).

הטיסה שלהם נוחתת ב-23:30 בלילה, ומשום כך הם ביקשו (כלומר דרשו, התעקשו) להגיע מהשדה במונית, ושאשאיר להם מפתח במיקום מוסכם מראש.....כדי שייכנסו לבד.

ניסיתי להתווכח אבל הבנתי שאין טעם.

אמרתי שאני מסכימה, אבל ביני לבין עצמי הבנתי, שאין מצב שאתן לשני אנשים בני שמונים פלוס אחרי טיסה של עשרים ומשהו שעות מקליפורניה עוד לעלות על מונית באמצע הלילה עם המזוודות שלהם ולהגיע לכאן בכוחות עצמם. יש גבול לכל תעלול.

אדאג להגיע מוקדם לשדה כך שלא "יברחו" לי כשייצאו....

יכעסו? יכעסו. לא אכפת לי!

בנוסף קניתי כבר מתנת יום הולדת לחתני - שיהיה בן 37 בשבת הקרובה. הוא רצה בגדי ספורט - מתאמן ב-CROSS FIT - אז לא הייתי צריכה להתלבט.

לאחייניתי, שחגגה 20 בשבוע שעבר אתן כסף - מאד קשה לקנות לה מתנה, אין לה מושג מה היא רוצה, ואין לי סיכוי לקלוע לטעמה - והיא חיילת אז אין כל כך מתי ללכת איתה. גיסתי אמרה שהיא תשמח עם שובר מתנה או כסף - אז הפעם אתן כסף (שובר מתנה מחייב אותה לקנות בחנות מסויימת.....). הכנתי כרטיס ברכה מושקע....

שוחחתי בטלפון עם בני, כשהיה כבר בדרך חזרה הביתה לארה"ב - הסתיימה עבודתו בשווייץ והוא כבר כָּמַהּ לשוב הביתה, לאשתו האהובה (שעזבה את שווייץ יום לפנינו) ולשגרת העבודה שלו. שם עכשיו נמצאים גם החותנים שלו....שבאו לארה"ב בפעם הראשונה בחייהם. מקווה שיהיה להם נחמד ביחד.

הצינון שלי כמעט נעלם לגמרי.

חזרתי לשגרת הבית ולמתאמנים, לנכדים ולחברות.....

החתולים בינתיים מתנהגים יפה...

טוב להיות בבית. 

וגם כאן