הפוסט האחרון התארך לי, ולכן החלטתי להקדיש פוסט שלם נפרד לביקור שלנו במקדש רויאן-ג'י: Ryōan-ji temple
בעיקר משום, שלדעתנו זה היה המקדש היפה ביותר שראינו, בקיוטו בפרט וביפן בכלל.
זהו מקדש בודהיסטי שנבנה (כלומר בנייתו הסתיימה והוא נפתח לציבור ב...) בשנת 1450 לספירה.
כדי להגיע אליו הלכנו קילומטרים ברגל, וגם נסענו ברכבת ענתיקה קצת הזויה, בת קרון אחד, נדמה לי שזה היה קו בשם Keifuku אבל אולי זה היה Hankyu - אני לא זוכרת (וה-timeline של גוגל, שעוקב אחרי לכל מקום, רק אומר לי ברוב חוצפתו, שבזמן הזה הייתי On a train.....).
לא הקרון ולא התחנה היו מאוישים, ולא ניתן היה לרכוש כרטיס בתחנה (לא היו מכונות). על הקרון עצמו היתה מכונה בלתי ניתנת לפענוח - ראינו שניתן להכניס מטבעות אך לא ידענו באיזה סכום.
היו כמה נערות יפניות על הקרון איתנו, ואחת מהן, שראתה שאנחנו מתחבטים, ניגשה אלינו בחביבות ואמרה באנגלית רהוטה (ויוצאת דופן): "you guys can pay when you get off the train" (אתם יכולים לשלם כשתרדו מהרכבת). הודינו לה מקרב לב, אבל כשהגענו ליעדנו וירדנו, גם שם לא היו מכונות ולא היה איש - וכך יצא שבלית ברירה גנבנו נסיעה על רכבת ביפן (ו-T יורד עלי בחביבות עד היום על ייסורי המצפון שהסתובבתי איתם בגלל זה כל אותו היום).
אם לא ציינתי זאת מספיק עד עכשיו, אנשים ביפן עזרו לנו כך בכל הזדמנות. גם כשלא ביקשנו עזרה. לפעמים ממש לקחו אותנו לרציף הנכון והינחו אותנו כיצד לעלות על הרכבת הנכונה שתוביל אותנו לתחנת חפצנו. פעם אחת כשהיינו כבר על רכבת לא נכונה, (וכבר הזכרתי שאם הרכבת שלנו היתה אמורה לצאת מרציף 2 בשעה 10:33 היתה זו טעות חמורה לעלות על רכבת באותו רציף שהגיעה ב-10:31 כי היא נסעה ליעד אחר לגמרי) ושאלתי את מי שישב לידי אם ידוע לו אם הרכבת הזו אכן מגיעה לתחנה X, הוא אמר שלא - נכנס לאפליקציה בטלפון שלו - אמר לי באיזו תחנה עלינו לרדת כדי לתפוס את הרכבת שתביא אותנו ליעדנו - ואחרי כמה דקות הגיש לי דף נייר כתוב בכתב ידו עם שם התחנה בה עלינו לרדת, הדקה המדוייקת שבה תגיע הרכבת הזאת לתחנה ההיא, הרציף ממנו עלינו לתפוס את הרכבת הנכונה, ושוב - הדקה המדוייקת שבה עלינו לעלות עליה. היינו די המומים ולא הפסקנו להודות לו.
בכל מקרה הגענו למקדש Ryōan-ji -
בכניסה פגשו אותנו "שומרים"
לשם שינוי לא היה איסור על הצילום בתוך המקדש היפהפה עצמו
ההדפסים המהממים שעל הקירות בתוך אולמות המקדש השאירו אותנו פעורי פה
וחדר התפילה היה מרהיב ביופיו
ברחבי הגן עם קרקעית האזוב הנהדרת שלו, מצאנו עוד ועוד בנינים ששייכים למקדש עצמו
ואיך אפשר בלי בודהה?
שלל פינות חמד להתבוננות ומדיטציה....
בריכות נוי ...
בריכת שושנות מים
בריכת דגים
וכמובן פאגודה בת חמש קומות..........
גן סלעים מטופח
ובאר תפילות, ברכות או משאלות......
ובין העצים - המון המון עכבישים יפהפיים שטוו את קוריהם מעל לשבילי הגן..........
שעות הסתובבנו בשטח המקדש המרהיב הזה ולא ידענו שובע. רק רגלינו הדואבות וגבינו המוחים - שלא לדבר על שעת הסגירה של המקדש - הובילו אותנו בסופו של דבר החוצה, לרחוב ולמונית הראשונה שראינו, שלקחה אותנו בחזרה למלון לנוח קצת לפני היציאה הקבועה בערב, שוטטות בעיר היפהפיה והנעימה הזאת, ואוכל שהוא גם תאווה לעיניים וגם לחיך....
אבל את זה נשאיר לפוסט הבא
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
