אני בארץ. כבר שבוע למען האמת. באתי עם ציפיות בשמיים, חכיתי לרגע הזה בו אני נכנסת חדר שלי, זורקת את התיק על הרצפה ונופלת על המיטה.
ראיתי את כמעט את כל מי שרציתי לראות ועוד. יש לי עוד כמה ימים ואז אחזור ממציאות מדומה למציאות מדומה עוד יותר. כשאני בארץ אני מבינה שהחיים שלי שם הם לא המציאות האמיתית.זה רק זמני. ואז אני חוזרת לארץ ומרגישה בדיוק את אותו הדבר, שהחיים כאן כבר לא ממש קשורים אליי. לכל אחד יש את העיסוקים שלו והם מנסים להבריג אותי בין לבין ומהנהנים בהבנה כיביוכול כשאני אומרת בפעם האלף שיקר פה רצח.
ההפעה הכי גדולה של החופשה זה בחור. מצחיק איך כל חיי שאפתי ללמוד רפואה והזנחתי הכל וכולם בשביל זה, ועכשיו כשאני מגשימה את החלום הזה אני מתמקדת בשטויות. כל מקרה, אז שחר. הכרתי ברשת ולא הראיתי יותר מדי עניין, השיחה זרמה אבל היא עניינה אותי. במקביל דברתי עם בחור אחר וממש התלהבתי ממנו. דברנו יותר מחודש על בסיס יום יומי. כשחזרתי לארץ ושאלתי מתי נפגשים, קבענו, הוא ביטל, קבענו למחורות, שוב ביטל. התנצל ואמר שלא מתאים לו שאני לא גרה כאן. רתחתי מכעס כי הסיבה למפגש הייתה יותר שקופה ממים, רציתי סקס נטו. איך הוא מבטל לי(!!!!) סקס.
האגו נפגע. נזכרתי בשחר. שלחתי הודעה.הוא זרם וככה יצאתי לדייט הראשון בחיי. קבענו שהוא בא לאסוף אותי אבל לא באמת זכרתי משהו לגביו וכל הדייט הראשון בכלל קראתי לו בשם אחר. אבל היה ממש כיף. ממש ממש כיף. כבר מזמן לא היה לי כל כך כיף. אפילו עם חאל אני לא משוחררת עד כדי כך. קבענו דייט שני, דייט שלישי...ואתמול מצאתי את עצמי מזמינה אותו לבוא אלי. ניקח את האוטו וניסע לעיר נופש לסופש. הוא צריך לשלם רק על הכרטיס כי נשן אצלי וזה 40 דק נסיעה ממני.
הוא מדהים. כמעט מושלם. למה כמעט?כי הוא בגובה שלי. אולי 2 סמ מעל. אני מגרדת את 170. זה מבאס. אין לי את הרגשת ביטחון שתמיד הייתה לי כשיצאתי עם בחורים, אקסים כולם היו מעל 190 ולגבי חאל התבאסתי בהתחלה כי היה רק 180. אני אומרת לעצמי שצריך לתת לזה צאנס. במילא אני חוזרת הביתה עוד מעט, אז לפחות היה לי כיף עכשיו בתקווה שהוא עדיין יהיה כאן כשאחזור לחופשת קיץ. 6 שבועות איתו נשמע חלום.
הוא באמת מסוג הבחורים שמתחנם איתם, אבל עם נעל שטוחה לצערי הרב....ואני כל כך אוהבת נעלי עקב....
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
