חזרתי מכמה ימים בחו"ל.היה מהמם ואני ממש בפיגור מבחינת החומר, יש מבחנים עוד חודש ואני חייבת לעבור כי אין פה מועדי ב.
רציתי לדעת איך הלך פה לחאל בלעדיי כי זו הפעם הראשונה שאני טסה והוא נשאר לבד, פעם אחרונה זה היה רק 12 שעות ממש בהתחלה ואחרי זה ישר עברנו לגור יחד כי הוא התגעגע מאוד. הפעם הוא לא ממש דיבר איתי תוך כדי, הופתעתי קצת לרעה. אבל מצד שני המחשבות כבר לא עליו, הרגשתי כל כך משוחררת כשלא הייתי תלויה במצבי הרוח שלו ובמשחקי החם קר שלו. שחר לעומתו, סימס כל יום, שאל, סיפר, אמר שכבר לא יכול לחכות לסוף החודש כשאני חוזרת הביתה. הוא הפך למין עוגן בכל הטירוף הזה ואיכשהו אותו הרבה יותר קל לי לשחרר, אולי בגלל שאני יודעת שבמידה והייתי גרה בארץ הוא לא היה מוותר עליי. הוא לעומת חאל ממש לא מפחד לדבר על רגשות, משתף אותי בהכל, בדיבורים עלי עם החברים שלו ובתפיסה שלו לגבינו.
הוא מפרגן, הוא מחמיא והסקס איתו מעולה, זה היה כלכך חסר מאז שהקשר עם ק' נגמר. אני חושבת ש"קשר" מהסוג הזה יכול להעמיד אותי בחזרה על הרגליים. אני כבר תלויה פחות במצבי הרוח של חאל, אני פחות לבד פה, התחלתי להפתח לאחרים, אני לא מבטלת את כל התוכניות ברגע שחאל מראה סימן חיים מתוך פחד שאם לא יקבל את מה שצריך עכשיו ילך למצוא את זה במקום אחר כמו שכבר קרה. הפסקתי לראות באנסטגרם למי הוא מגיב ואחרי מי עוקב. שיעשה מה שבזין שלו. הספיק לי. אני יודעת שיהיה לי קשה מאוד אם זה יגמר אבל מצד שני אני כבר לא בטוחה אם הכל ביחד שווה שזה ימשך. איפשהו עמוק עמוק בפנים אני מצטערת שלא נשארנו ידידים.
לפני כמה ימים הייתה לנו שיחה קשה ואמרתי לו שאני לא מוכנה להמשיך יותר, שהוא יכול לעשות בבית מה שבא לו אבל כאן זה שונה. הוא אמר שהוא עושה הכל כדי לא להיקשר עוד יותר וזו ממש מלחמה נגד עצמו כי יודע שבעוד שנה בדיוק הוא יתרסק כשהוא יטוס לשיקגו ואני אחזור לארץ ולא נתראה יותר. אמרתי לו שהוא פחדן ושחשבתי שהוא הרבה יותר מזה, כל אחד והנקודות חולשה שלו אבל לחיות בפחד תמידי זה פשוט לא הפתרון. אי אפשר להחליט לא להחליט. הוא אמר שאני לא יכולה לשנות אותו וככה הוא, take it or leave it. אני לא בטוחה מה כדי מהשניים.
הוא הנאפה עכשיו עם הבנים, שלח אתמול הודעה ב2 בלילה שממש כואב לו אבל נבטל את המסאג' והערב סרט שתכננו. הוא רצה לבוא לבלות את הלילה ביחד אבל אמרתי לו שבא לי קצת לבד, היה חסר לי הלבד בטיול. ישבתי קצת אצל השכן, הזמנתי פיצה ועשיתי עם עצמי ערב סרט. וואלה לא נורא כל כך. קמתי מאוחר היום ועד עכשיו נמרחתי במיטה, הרגליים עדיין כואבות מההליכה האין סופית ואני כבר שעה מנסה לגרור את עצמי לנקות קצת את הדירה ולסוע לחאל לקחת את האוטו, הוא השאיר את המפתחות באוטו שלו ואני גם צריכה לסופר כי אין לי אוכל בבית בכלל...אבל כל הגוף פשוט כואב בטירוף ולא בא לי לצאת מהמיטה.
עוד חודש וחצי חוזרים הביתה לחופשת קיץ. בא לי כל כך. תכננו עם כמה בנות מכאן לקפוץ למיקונוס לפני הנסיעה הביתה ואני כבר לא יכולה לחכות.
6 שבועות נקיות ממחשבות על מה הוא עושה ועם מי, מתי יתקשר ומה יהיה...ואחריהם אולי לא אהיה עם חאל באותו הסבב ואז הנוכחות שלו מחיי היום יום תרד דרסטית כי כל אחד יהיה בעיר אחרת...זה יהיה כמו גמילה מהרגל רע. הכל ביחד מתחיל להשמע חלומי, אני כבר לא יכולה לחכות לקיץ, לחזור להיות אני...להפסיק להוריד מעצמי כל הזמן בשביל מישהו פחדן...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
