תחייך , הכל לטובה :)

אז כמו שהקוראים פה יודעים כבר ... אני בכיתה יב.

אז אני לומדת ספרות הסמסטר הזה :)

אני אוהבת ספרות - המון מסרים ממש חיוביים לנוער הדפוק.

אני מקווה שתמצאו לנכון לקרוא את הכל עד הסוף כדי שאולי תלמדו וותשכילו קצת ...

בכל אופן , היצירה האחורנה שנלמדה היא החצוצרה בואדי. 

מקריאה נורא שטחית עיקר הסיפור סובב סביב הודא (הדמות הראשית) ואלכס (גם דמות ראשית). כפי שניתן להבין מהשם - הודא ערביה , ואלכס , כמובן , רוסי (יהודי). 

***שושלת משפחתית קצרה - 

הודא (הדמות הראשית , צעירה)

אום-הודא (אמה)

מרי (אחותה)

אליאס (סבא - ממש חמוד אגב)

אלכס (עולה חדש - רוסי ויהודי)

***

אז הודא - ערביה מסורתית מה שנקרא ("כל מי שלובש מדי צהל הורג ילדים פלסתינים") עובדת (בניגוד לתרבות הערבית בה הגבר מפרנס.) , נמצאת לה בבית ורואה את הדייר החדש מהחלון , הוא יהודי. נמוך קומה , שרירי. היא פוסלת כל אפשרות למערכת יחסים איתו כבר מההתחלה. 

ביומיום כשיא שומעת אותו  מנגן בחצוצרה יש לה פנטזיות מיניות (שהרי בחורה ערביה שמכבדת את עצמה ואת ביתה לא עושה דברים כאלה בפומבי - כמו אחותה.). יום אחד אלכס יורד לביתה כדי לדבר איתם , והיא מתאהבת בו , למרות האיסור.

אחריי טיולים ובלה בלה הוא מציע לה לצאת - התשובה הראשונה של הודא הוא כמובן "אבל אתה יהודי ואני ערביה." 

אלכס , שגדל ברוסיה , לא מבין מה ההפרדה הזו , הוא רואה בחורה שמוצאת חן בעיניו ורוצה לצאת איתה.

בסופו של דבר כשהודא משתכנעת היא הולכת לסבא שלה , שללא כל וויכוח מסכים לעניין (אמרתי לכם שהוא חמוד) אמא שלה קצת מתנגדת בהתחלה .. אבל גם היא משתכנעת בסופו של דבר ... 

במהלך הסיפור יש פירוט על מערכת היחסים בניהם וכל השטויות האלה (וגם מסופר על זה שהודא ואלכס נסעו לאילת שם היא שכבה איתו מרצונה *אוי ואבוי רציני* והתעברה , היא עדיין לא יודעת שהיא בהריון.) ואז מגיעה נק' מפנה חשובה בסיפור - 

אחד מקרובי המשפחה נהרג במהלך הפגנה ע"י חייל. מאותו רגע והילך , כולם ביקשו מאלכס להתפנות מהבית ולצאת להם מהחיים ... ואחריי עוד בלהבלה (זה לא העיקרון פה) הודא ואלכס משלימים ואז הוא מקבל צו מילואים. שם הודא ממש נכנסת ללחץ - מצד אחד הוא יכול להרוג את אחיה הערבים , מצד שני הערבים יכולים להרוג אותו. 

נקצר בעניין - הוא מת. 

הודא עומדת על קברו , בהריון (היא כבר יודעת) ואין לה מושג מה לעשות . האם להיות בצד היהודי? לא ... יקבלו אותו בתור בוגד (אמו פלסתינית) , האם להיות בצד הערבי? גם לא... הוא יחשב בוגד ! (אביו יהודי).

לא רשום בסוף הסיפור מה היא החליטה לעשות... (ככל הנראה הפלה.)

ובכן , מה המטרה של הסופר פה?

הסופר אגב , שמאלני מוצהר , אך הוא גם מעביר באופן ביקורתי מדהים וייפייפה את העובדה שהעניין לא בא לפתרון , וגם לא יהיה בר פתרון בזמן הקרוב.

אבל לדעתי , הוא משקף מראה ליהדות בכלל , וליהודים והערבים בישראל בפרט.

בטח חלק מהאנשים פה יקראו לי שמאלנית. טוב , אני לא. אני דיי ימנית למען האמת , אבל מתונה. (אוהבת אדם באשר הוא and shit).

אז המסר ... לכל אדם בסיפור הזה , בצד הערבי יש את המראה שלו בחברה שלנו.

הערבי המתון , סבא אליאס , אין המון כאלה לצערינו.

הערביה עם הדעות הקדומות - אוהו , כל הצד הימני המושרש ..

הפרפר החופשי (מרי למי שלא מבין) - אלה ששוברים מוסכמות חבריות , חושבים שהם סוף הדרך , אבל בסופו של דבר נאמנים לדת שלהם (הוואנאביס נקרא לזה.)

אז מה מתברר? אנחנו לא ככ שונים מהם הא?

שני סיפורים שהדהימו אותי מבחינת השנאה המושתת שלנו אחד כלפי השני - 

*בחורה ערביה (כלל לא נראית אגב) הייתה בחודש התשיעי להריון שלה כאשר היא טיילה בירושלים וערבי חשב שהיא יהודיה ודקר אותה בבטן בעודו צועק "אללה וואכבר".

*בחורה ערביה בחנות לצעצועים ושטויות קונה דגלי ישראל , ברוב חוצפה פונים אליה בשאלה האם זה כואב לה לקנות דגל של ישראל ולחיות במדינה שלנו כאשר אין לו איזכור של סימני דת ערביים כלל בסמלים שלה , והתשובה יוצאת הדופן שהיא ענתה "זו המדינה שלי , אין לי סיבה להתבייש בסמלים שלה" .

אז כשאני נזכרת בזה עולות בי שאלות רבות ,

למה לעזאזל אנחנו חיות אדם?!

למה כאשר מעלים את הנושא בכיתה ואני אומרת שלכולנו מגיעות זכויות שוות אנשים קמים וצועקים "שמאלנית מזדיינת!!" במקום לנהל דיון תרבותי ולהבין את הסיבות לאמירות?

אני באמת ימנית , מסורתית , עם אמונה שלמה שהמדינה שלנו הכי טובה וצריכה להישאר בהגדרתה יהודית , אבל מצד שני , יש פה אנשים שלא מהדת שלי שרק רוצים לחיות בשקט ולא נותנים להם בגלל דעות קדומות.

אנחנו בתור העם שעבר שואה , שהרגיש על בשרו מה זה נאציזם , אנחנו מתנהגים ככה לשכנים שלנו ומצפים מהם להשתנות .

ובכן , זה לא יקרה אלא אם גם אנחנו נשתנה. 

ואנחנו לא משתנים כל עוד כל הנוער וגם האנשים המבוגרים המשכילים יותר (שמחנכים את הדור צעיר ככה) זורק הערות גזעניות לכל עבר , גם כלפי הצד השני , וגם כלפי אותו צד !

הזמנים והנסיבות עכשיו יותר חמורים מכל דבר אחר , ואני פונה לכל אדם שאני מכירה בבקשה -

אל תהיה חבר של מחבל , או של אנס , אבל אולי תתחיל מזה שתהיה נחמד לערבי או לאתיופי שבכיתה  שלך , בשכבה שלך , או אפילו בשכונה שלך וכך נוכל להתחיל מקטן ולהגיע לגדולה.

גזעני זה לא אני ! (שבוע הנוער ב"ש 2013) :)