תחייך , הכל לטובה :)

פרק חדש בחיים?...

לפני כחודשיים התגייסתי.

זה אמור להיות שלב מאוד משמעותי ונחמד בחיים (אני חושבת).. כל העניין של מעבר לבגרות מסויימת עם אחריות גדולה על הכתפיים.

אז כמו בערך כ10% מהאוכלוסיה בחרתי לדחות את הגיוס בכמה שנים וללכת ללמוד.

כשמסתכלים על זה מהצד (או לפחות מנסים להסתכל במקרה שלי) זה כמו לחתום חוזה עם השטן.

לומדים 3 שנים... קורעים את התחת , משלמים מאות שקלים בחודש על נסיעות (למרות שאת השאר הם משלמים) ואז חותמים על 6 שנים קבע בלי הטבות (כי נשים בעתודה נחשבות בזכויות לגברים).

אבל החלק הבאמת קשה הוא  לעבור לגור עם מישהי חדשה.

אתה חושב שאנשים הם כמוך וקיבלו חינוך כמוך בבית ואתה בא אליהם בגישה הכי טובה שאתה יכול אבל אז אתה מגלה את פנים האמיתיות שלהם.

אנשים צבועים , רעים , שחושבים רק על עצמם אבל יותר מכל - נשארו ילדים קטנים.

קשה לומר שיש לי לגיטימציה לכעוס על כל אדם שלא חושב כמוני אבל יש דברים שלא ניתן לעבור עליהם בשקט.

לדוגמא (טם טם טם)

לי יש בעיות רפואיות מסויימות שמונעות ממני לפעול בדרך כזו או אחרת , והבקשה היחידה שלי מהשותפה הוא לתת לי לעשות מה שאני צריכה (והתפשרתי על מעט - בשבילה) אבל כמובן כטבעו של האדם היא שמה זין ולא הקשיבה בכלל למה שיש לי לומר - כשלה יש דרך לשלוט על המצב שלה בעוד לי אין שום דרך לטפל בעצמי.

יש עוד המון דוגמאות טובות שמראות כמה מפגרים ומטומטמים וחברי רגישות אנשים אבל האמת היא שאפשר ללמוד לשים דברים בצד , נכון?

אני מקווה שיצא לי להכיר אנשים איכותיים יותר אי פעם.

IM OUT