is this real life?

אני חושב שהגעתי לפסגת שאיפותיי, ולא נותר לי מה להשיג בחיים אלו. עם השמחה של ההישג המרשים מגיעה אחרי זמן קצר הדאון מההבנה שאין לי למה עוד לשאוף, וזה די מדכא.

אז הלכתי לאבולעפיה לקנות טוסט, ולא הייתי צריך להוציא מילה מפי, הבחור שם ידע ישר שאני רוצה טוסט ועם איזה תוספות אני רוצה. הוא אפילו ידע שאני לא אוהב עם יותר מדי גבינה צהובה!

המבט של "אני יודע איזה טוסט אתה רוצה"\"פאק, אתה יודע איזה טוסט אני רוצה" -  שהיה בינינו, זה הדבר הכי קרוב לאורגזמה הומואוית שהיה לי בחיים.

קצת בודד לי. מי רוצה לארח חברה למישהו שזקן מדי כדי להיות בישראבלוג בכלל? :(