החיים בעיר הגדולה...הנה זה מתחיל

אני תוהה איך פוגשים מישהו בימינו.

כשהיינו קטנים זה היה נורא קל לדעת שבן רוצה אותך.

הוא היה בא ומושך לך בצמות או יורק עלייך נייר בכיתה מעט שהוא פירק.

כשגדלנו מעט, הוא הציע לך חברות דרך פתק או דרך חבר שלו.

אחרי זה היינו יוצאים למסיבה עם כולם והייתם מבלים. הייתם מדברים הרבה כי הייתם מתראים הרבה ומתישהו הוא היה מזמין אותך לראות סרט או שסתם הייתם מתנשקים בטיול השנתי.

בסוף הגיע השלב הצבא, מסיבות גיוס, שחרור, מסיבות בסופשבוע שנועדו להתפרק ואם הייתם מוצאים אחד את השני במיטה יותר מפעם אחת, כנראה שיש פה עתיד כלשהו.

אבל היום, כשאין מסגרת שמחייבת אותכם להיפגש, או לחילופין, כשאתם כ"כ תקועים בתוך המסגרת שיש לכם, איך אפשר לפגוש מישהו חדש?

נגיד אני וחברה יוצאות לפאב. הסיכוי שבחור אינטלגנטי, מקסים ויציב נפשית יגיע לשולחן ותתפתח שם שיחה נורמטיבית שבמהלכה תרצי לראות איך הוא נראה באור יום ועל גבול הפיקח, הוא קלוש עד אפסי.

וגם אם זה קורה, ודיברתם בטלפון והסתמסתם והכל טוב ויפה והגעתם לדייט. 

שניכם יושבים שם, ומנסים לשווק את עצמכם. הרי בדייט ראשון אתה לא באמת הולך לספר לי על כל החרא שיש לך בחיים, חרא שעובר גם עליי אבל אני אסתום את הפה כי בא לי לשמוע ממך שוב. 

אז איך עושים את זה?

באינטרנט?

לא.

בליינד דייט?

HELL לא.

איך פוגשים מישהו, שלא במסגרת העבודה כי זה פשוט אסור לצאת עם עמיתים, כשאין לך מסגרת אחרת בחיים?

איך אמורים להגיע למצב שאת פוגשת מישהו שבא לך עליו, ובא לו עלייך ואתם לא רק מקבלים את הדפקות אחד של השניה אבל גם אוהבים את זה?

ואיך אמורים לגלות את זה כשאת לא בחורה של סטוצים?!