החיים בעיר הגדולה...הנה זה מתחיל

אתה יודע שאני עוד חושבת עליך?

כלומר, זה לא בדיוק עליך, זה עלינו.

וזה לא בדיוק עלינו, זה על מה שהיה לנו.

או מה שאני זוכרת שהיה לנו.

אני זוכרת שהיינו צוחקים. המון.

אני זוכרת שהיינו מתחבקים.

וישנים מכורבלים.

וכשהייתי זזה באמצע הלילה, היית מחכה לראות איך נוח לי ומתוך שינה מסדר את עצמך ככה שאתה עדיין מחזיק אותי בצורה כלשהי.

אני זוכרת שהיינו מתנשקים. לפעמים לאט, לפעמים מהר.

את הנשיקה האחרונה אני לא זוכרת. 

אני זוכרת שהייתי מתקשרת להעיר אותך בבוקר, והיית מתקשר אליי להגיד לי לילה טוב.

את הטלפונים באמצע השבוע.

את השיחות פנים מול פנים בסופש.

את המבט בעיניים שלך כשהיינו נפגשים.

את הפרפרים בבטן כשראיתי אותך.

אני זוכרת את הריבים. לא זוכרת על מה הם היו.

אני זוכרת את ההתחלה ואני זוכרת את הסוף.

היה גם די הרבה באמצע. 

בעיקר אני זוכרת שאהבתי אותך. 

ושאתה אהבת אותי.

ולפעמים אני רוצה להתקשר להעיר אותך, ולחבק אותך ולנשק אותך, גם מהר וגם לאט.

לפעמים בא לי לשבת ולדבר איתך, לצחוק, המון. ולהתחבק. ושתחזיק אותי מתוך שינה.

אז אולי אני כן חושבת עליך עדיין.

לא.

זה לא עליך.

זה על מה שהיה לנו.

ועל מה שאני כל כך רוצה היום.

אני רוצה מישהו שיתקשר להגיד לי לילה טוב.

אני רוצה מישהו שיחזיק אותי בלילה.

אני רוצה מישהו שיהיה לו את המבט הזה בעיניים כשהוא רואה אותי.

אני רוצה מישהו שיאהב אותי.

אני לא רוצה שזה יהיה אתה.

אני רוצה מישהו שאני אוכל לזכור תמיד את ההתחלה איתו, ולעולם לא לדעת איך יראה הסוף.