...And here, at last, I discover a strange truth

הכדור, הוא עגול.

המגרש - מחולק.

המערכה נחצית.

תשעים דקות, עם אפשרות לזמן פציעות.

המחצית הראשונה מתחילה, לכל צד במגרש יש את השחקנים שלו.

מפציצים בהתחלה את השער, כי ככה אפשר לתעתע ולהראות מי החזק.

הקבוצה השנייה לא נכנעת ומציגה את אונה בסתר, בחשאי.

הקהל משתגע, השופט מתרוצץ. 

המאמנים רצים כמו קָוַון על שולי מתחמם.

פתאום- עבירה. לפתע- הצדדים מתחילים להתעמת.

השופט בכוחו להפריד, לחרוץ גורלות.

זמן להתרעננות, הקהל מזמר לו דברי עידוד.

עבירה שנייה, שלישית, נשיכה, וחמישית.

שישית, שביעית, השופט מתחיל להתעצבן.

כרטיס צהוב, צהוב שני. אדום אקראי, והסבב מתחיל כמו בראשית.

הקבוצה המפציצה מתחילה להיראות מחושבת. הקבוצה השנייה לא נזהרת.

הקהל על הרגליים, המאמנים תופסים את הראש.

בעיטה לחיבורים. השופט מכריע.

זה שער.

השחקנים באופוריה על המגרש. אוהדי הקבוצה השנייה מקללים נמרצות.

חזיזים משוחררים למגרש. גם כעס, ותסכול.

הכדור חוזר לקו האמצע, אך עם יתרון מספרי.

הקבוצה השנייה, שמחשיבה עצמה כראשונה, מתחילה להראות סימני שבירה.

תיקולים, החלקות. תרעומת וכעס מתפרץ.

התקפה מתרפצת.

עבירה מוחצת, אך ללא התייחסות.

השיוויון הושג, אך באיזה מחיר כבד.

מחכים להכרעת השופט.

ומחכים.

ומחכים.

ומחכים.

שכל חיילנו יחזרו בשלום מהמערכה הנוכחית.