אני מרגישה טוב, כל כך טוב שגם לא הם יהרסו לי את היום. אני חושבת שזה באמת תלוי במצב הרוח שלך באותו היום, אתה מחליט אם להעלב, אתה מחליט אם להגיב, אתה מחליט אם להתחרט. (לכל הפמיניסטיות, כן כן, גם אליכן מופנה הפוסט).
יש לנו קבוצה "משלנו"- קבוצה של השכבה. אני לא אפרט מדי מטעמי סכנה של חשיפה,אבל אני אומר את זה- הם ביקשו שעורי בית, נתתי להם עם בדיחה, הם "נעלבו" (כלומר, עד כמה שפרחות יכולות להעלב ולפגוע בביטחון העצמי שלהן), והתחילו לצאת עליי. פה יש לי שתי אפשרויות- לברוח, או למות.
בדרך
כלל אני בורחת, מתחבאת מתחת לשולחן עד הלילה ויוצאת כשאין סיכוי שמישהו יגלה. הפעם? נלחמתי, עד המוות, המוות החברתי בכל אופן.
אני לא אוהבת לריב ובטח שאין לי בעיות טיפוח האגו, אבל הפעם פשוט נשבר.
זוכרים את no more mr.nice guy? הכל עלה לי, כל הפעמים שירדו עליי וכל הפעם שזלזלו, הכל עלה. אז לא התרגזתי מדי אלא ממש במידה, וגם לא קיללתי והפכתי לפרא אדם או חלילה לרדת לרמה שלהם. אני כן נכנסתי באמאמא שלהם, שיבינו שדי כבר. שנמאס. שנמאסו. שנמאסתם.
אני חושבת שמה ש"שבר" אותי וגרם לפרישה שלי מהקבוצה ולמחאה בכל הקשור אליה, הוא הזלזול והחיקוי של אחרים (שממש,אבל ממש לא קשורים לנושא) שהחליטו ששפה גבוהה היא לא בשבילם. שפה גבוהה היא בדיחה, פוטנציאל לצחוק. אני אפסיק פה כדי שהמוח שלא לא יתפרץ מזעם, אבל אני אגיד רק דבר אחד.mark my words.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
mayhemX