(את הפוסט הבא יש לקרוא תוך כדי שמיעת הקישור:, אתגר- האם תצליחו לא לכבות אותו עד סוף הפוסט?)
הייתה לי השמעה, זאת אומרת- מבחן בביצוע המוסיקה. אני צריכה לנגן שתי יצירות שלמדתי חצי שנה. כל חצי שנה יש השמעה.
בדרך כלל אני בוחרת את היצירות, השנה המורה התעקש שהוא יבחר אותן, התפשרנו-שנינו על יצירה ששנינו לא אוהבים.
אחת היצירות, (סונטה 7 של בטהובן) באורך של 12 עמודים, ידוע שיש לי בעיה בקצב.
אני ניגנתי את כל היצירה בקצב אחיד, ואפילו בדקתי בבית עם מטרונום את ההקלטה אם אכן היה קצב אחיד- היה קצב אחיד.
תמיד אמרתי שהבוחנים שונאים אותי, לא ידעתי עד כמה. לא ידעתי כמה הם רוצים לדפוק לי את הבגרות.
בעמוד האחרון (עמוד 12) בסונטה, החלטתי להאיט את הקצב (ברמה משמעותית) כדי לגרום לסיום מכובד, זו האינטרפטציה שלי- הפירוש שלי ליצירה.
הרבה נגנים מפרשים את המוסיקה- כי מוסיקה בלי נשמה עדיף שלא תישמע בכלל. אז פירשתי אותה והאטתי לקראת סיום היצירה.
אני אדם עגול, כולם יודעים את זה, גם בצורה הפיזית וגם בדרך החשיבה. אני לא יכולה להיתקע בפינות הנורמה.
הם בוחנים מרובעים, מרובעים כל כך שהורידו לי מ"טוב מאוד +" ל"כמעט טוב מאוד" רק על העמוד האחרון. בלי להתבייש הם הורידו לי כל כך הרבה מהציון ועוד אמרו שזה רק בגלל הדף הזה.
אסור לי לפרש? אסור לי לאהוב את המוסיקה? אסור לי לנגן עם נשמה?
אסור לי.
אני למדתי- השמעה הבאה אני עומדת שם בקצב אחיד, בלי נשמה ובלי רגש, ככה אקבל "מצטיין". כמו מטרונום עם אצבע על הדופק, הכל מכני, הכל עובד כמו שעון שוויצרי (וזה לא מקרי שבמילה שוויצרי אפשר למצוא את המילה "שוויצר").
אם נשמעתם להוראות ולא התייאשתם, אני מוכנה לשים את כל הכסף שלי על זה שהמטרונום חופר לכם. אני צודקת?
נלך כמו חיילים בשורה, בלי טעם ואופי, רק כדי לעבור את הבגרות עם ציון מלא. סליחה, סליחה שיש לי נשמה.
מילא היו ממציאים תירוץ להורדת הנקודות, אבל לא- הם אומרים לי בפנים "זה בגלל הדף האחרון", אתם יכולים לדמיין את ההשפלה?
אני נמצאת קרוב לרבע שעה על הבמה, עם שתי יצירות, של 20 עמודים סך הכל, ונדפקה לי ההשמעה בגלל הדף האחרון.
יגידו "אולי זה מגיע לך, כי הפירוש היה עד כדי כך לא נכון" זה מילא, אבל להוריד 2 דרגות למטה רק בגלל דף אחד? זה היה כזה מזעזע?
אני עיגול, החוסם את הריבוע. לאט לאט הריבוע מנקב בי את פינותיו כדי לעוות את צורתי.
אל תכבו אותו עדיין, עוד קצת..
תנשמו אותו, תפנימו אותו, הוא הקצב שלכם. הוא הקצב של החיים שלכם. הוא הקצב שלפיו אני צריכה לחיות. כי הנשמה שלי באה מהמוסיקה שלי. אם אני לא יכולה לנשום..
לכם נמאס כבר מדקירות המוות של המטרונום, זה כמו עינוי מהאינקוויזיציה בשבילכם. אני מתערבת שהייתם נותנים הכל כדי לכבות אותו. אז תכבו.
ואני?
אני ממשיכה בקצב אחיד, לי המטרונום לעולם לא יפסיק. כי אני עיגול, והמטרונום הוא ריבוע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
mayhemX