no one can hear you scream in space

יום רביעי תעודות, "אבא יהרוג אותי ואמא תחנוק אותי וזה יהיה סוף העולם".

מיי גוד

נכשלתי באזרחות, מקצוע שרק השרוטים ביותר נכשלים בו... הגעתי למסקנה- זה רק משעמום.

אני צריכה לקבל על עצמי אחראיות, אני מצליחה רק במה שאני אוהבת.. מקצועות הומאניים, נגינה, כתיבה, אני לא מצליחה באזרחות.

למשל לשון- אני אוהבת את השפה העברית, אני מתה מהשפה העברית. שפה יפה כל כך, כל פעם שאני מוצאת מילה שאני לא מבינה בספר שכתוב בשפה גבוהה- אני לוקחת מילון עברי עברי ומכניסה טוב טוב לראש עד שנכנס עמוק עמוק לשכל. אבל להגיד שאיכפת לי אם המילה היפה הזו מורכבת מבסיס+צורן סופי... זה כבר פחות. אז קיבלתי 73 (שזה דפוק כי המגן 76.. כאילו 3 נקודות על איזה חוסר השתתפות?!)

אני מודה, בית ספר- לא לכל אחד. אני חכמה, זו הדעה הרווחת (למרות שדי, עברתי את כיתה ג שהתקבלתי למרחבים אז יאלללה להתקדם), לכן נוקטים ההורים בשתי גישות: האמא, שהשכל לא מצא לה לנכון, מנסה לתקן את טעויות חוסר הלמידה שלה דרך החינוך שלי. היא חכמה, סתם לא השקיעה בבית ספר, "עברתי איכשהו במזל את המבחנים" היא אומרת, אך מה שהיא מנסה להגיד באמת הוא "אל תעשי את הטעות שאני עשיתי".

גישה שנייה, שמן הסתם דוגל בה אבי, נראית כך: "אני הייתי בין ה5 בכל בית הספר שהיו במתמטיקה אתגר אתגר אתגר אתגר, אני, שהשכל שלי מתעלה על כל בני המעמד הנמוך, ואת, שהתברכת גם כן בשכלי- עלייך להיות כמוני. למדי כמוני, השכילי וחכמי, כי כך עשיתי אני וכך יעשו גם ילדייך". אז במילים אחרות- סתמי ת'פה ותשבי ללמוד כי יש לך את היכולת. נכון, יש לי את היכולת, היכולת לתפוס ככה מהאוויר את זכויות האדם באזרחות ואת שורש+משקל. אבל לא, לא רוצה להיות הכי טובה בהכל רק כי אני יכולה. נכון שלא ציפיתי להיכשל וכנראה זה הwake-up call שלי. אך אם אתאמץ אגיע ל70, כי אני רוצה. אני לא רוצה להשקיע באזרחות או בעברית, לא איכפת לי מי היה משה ולאן הוביל את בני ישראל. לא מבינה מה זה אומר "משפט הקוסינוסים". אולם, יודעת אני מי הוא דאלי, את קורות חייו של באך שיננתי בעל פה, את הסולו חשמלית למדתי בלא יותר מחצי שעה, את הפרק הראשון של הקונצ'רטו ה20 של מוצארט למדתי בשבוע. נכון, לא יודעת מהי מדיניות אתנית וכנראה לעולם גם לא אדע. אך כרגע אני במסגרת שקובעת את עתידי, שאוכל לעסוק במה שארצה ואהיה חופשייה אחרי שאלמד את הבסיס. אז אלך לי בקצב אחיד כחייל בתפקיד ואאכוף את חוקיהם, אך לבי ילחש אל מוריי "חכו חכו, כי זמני גם יגיע. את השכלתכם לא אדע, וחכמתי אתכם תפתיע. כי זמיר במסגרת לתקרת עץ כפוף, אך עם פרוץ הזכוכית אל החופש אעוף, ואטעם טעמו של הצוף".