זה קצת מצחיק וקצת עצוב שאני מתביישת לכתוב בבלוג של עצמי כי אני לא רוצה לקרוא כמה מטומטמת הייתי, איך הייתי כותבת גרוע.
לא שעכשיו אני כותבת טוב, ולא שבעוד שנה מהיום אני אקרא את זה ואגיד "איזה יופי כתבתי", בסדר נו.. קצת פריקת אדים. (תרגומים גרועים מאנגלית)
גבריאל, שיהיה בריא באמת.
אין לו מושג מי אני, וכבר הפכתי אותו לבעלי.
אני מתעוררת באמצע הלילה ומדמיינת שהוא שוכב לידי בלי חולצה, אחרי לילה סוער, אני אפילו הולכת ממש בשקט להשתין וסוגרת אחריי את הדלת רק כדי שלא יתעורר.
אז מי זה גבריאל?
"הוא לא היה מכוער, גבר עם חשק. אך גם הזונות לא תמיד פתחו עבורו את המשק"
שחקן, כמובן, סקסאפיל מטורף.
גבר, כזה שיהיה כייף לצאת איתו ולהתחתן איתו גם,
פנוי
במערכת יחסים מסובכת ודמיונית, איתי.
יש לו ערכים של אדם מבוגר, יש חשד לכך שגר עם אמו- דאון!
הוא בנוסף גם מורה, אז הוא לא יצא עם תלמידה- היא (אני).
הכי גרוע:
בן 33.
אני חושבת שהוא 33, אני מקווה שלא יותר.. ככול שהוא גדול יותר זה מקטין את הסיכוי שלו להיות מעוניין בי. או שהוא הכי חרמן בעולם וקטינות מדליקות אותו- ואז זה ממש עובד לטובתי. או, שהוא בחור הגון וישר, כזה שהייתי נמשכת אליו, ואם הוא הבחור שאני חושבת שהוא- אז הוא לא רדוד מספיק כדי להרשות לעצמו מערכת יחסים עם בת 17.
אה כן, אני בת 17. זה די חדש..
כלומר עוד לא ממש- עוד חודש. שונאת, שונאתתתת לגדול.
הדיפרסיה מתגברת וכך גם החיוך המזויף, לעזאזל.
"באחד הלילות באפריל הוא יקפוץ מבניין עזריאלי, היא לעולם לא תדע מזה, סוף הסיפור"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
mayhemX