תאהבו.

אני לא מצליחה להשתחרר מהסיפור הזה, המציאות הזו.

הכי קשה וכואב לי בלב זה שמתוך 30 גברים, לא היה אחד שמצא לנכון, ראה לנכון לעצור את זה, להגיד "הלו חבר'ה משהו פה לא בסדר".

חברות הסטטיסטיקה היא בפרצוף של כולנו 30 מתוך 30 גברים הם אנסים, אז אולי הם לא יקפצו עלייך בסמטה חשוכה אבל אם ויצא והופה יש פה אופצייה לאונס, אז למה לא?

לילדה בת 16 מותר לסוע לאילת, מותר לשתות, היא עשתה הכל בסדר.. זכותה של אישה לעשות כרצונה גם להסתובב עם חוטיני ברחוב וזה עדיין לא יתיר זכות לאף אדם לגעת בה, לפגוע בה, להרוג אותה.

היה עדיף והיו פשוט דופקים לה כדור בראש אבל לא, יותר גרוע גם רצחו אותה וגם השאירו אותה בחיים להתמודד עם זה.

מערכת המשפט תאכזב שוב במקום לתת רווחה קלה בלב הנפגעת. שמותיהם לא יפורסמו. הם יחזרו לחיות את חייהם כרגיל במהרה, יתחתנו, יביאו ילדים לעולם, יעבדו, יצחקו ויטיילו בזמן שהיא כל חייה תצטרך לאסוף את השברים של הנשמה שלה.

שלושים גברים. חלקם שעירים יותר וחלקם פחות, שמנים ורזים, לכל אחד ריח אחר, מבט אחר. כאלה אגרסיביים וכאלה פחות, היו כאלה שגמרו מהר ואחרים שלקח להם יותר זמן. אחד, שניים, שלושה, ארבעה, חמישה, שישה, שבעה, שמונה, תשעה, עשרה, אחד עשר, שניים עשר, שלושה עשר, ארבעה עשר, חמישה עשר, שישה עשר, שבעה עשר, שמונה עשר, תשעה עשר, עשרים, עשרים ואחד, עשרים ושניים, עשרים ושלושה, עשרים וארבעה, עשרים וחמשה, עשרים וששה, עשרים ושבעה, עשרים ושמונה, עשרים ותשעה, שלושים.

אחת.