כבר לא כל כך תמימה.

למה את עושה את זה לעצמך?

זוכרת לפני חודש בדיוק? כשדיברנו בפייסבוק ואמרת לי שהוא חרא? שהוא גורם לך להרגיש מסכנה? ומנוצלת? ושאת מרגישה כמו טישו משומש שמישהו גומר בו וזורק בצד?

ודיברנו על זה. עשר פעמים דיברנו על זה. שאת צריכה להתרחק, שהוא גורם לך להרגיש מושפלת ושהוא לא שווה את זה.

וכבר אמרתי לך שאת יותר טובה ממנו. ואת האמנת לי. זה שאיזה ברמן מסריח ניצל אותך לא אומר שאת צריכה לתת לשאר העולם גם.

ואמרת בעצמך שתסגרי את הסיפור. שאת הולכת להגיד לו שזה נגמר או שזה ממשיך לגמרי. אבל העיקר לצאת מהתחום האפור. 

אז הוא חוזר הביתה ואת רצה אליו? אני לא מנסה ללמד אותך. אני לא טובה יותר ממך ואין לי זכות להרצות לך.

אבל רבאק. אני דואגת לך.

ניסית כבר לקחת את החיים שלך. אני יודעת שזה נראה לך כאילו "זה רק סקס. אין רגשות מעורבים ואת יודעת למה את נכנסת".

אבל אני מכירה אותך. את לא איזה רובוט חסר רגשות, אכפת לך. אכפת לך ממנו ובאיזושהי צורה את מרגישה צורך להיות איתו.

אבל אני יודעת, וגם את יודעת עמוק עמוק, שזה הולך להיגמר רע.

אני אוהבת אותך. את אחותי, דם מדמי. את החברה הכי טובה שלי.

את מדהימה, ואת תומכת ואכפת לך מאנשים אחרים. אבל פגעו בך ונסגרת להרבה מאוד אנשים.

את שווה יותר מזה.

את שווה יותר מהמיץ של הזבל שהוא.

מגיע לך מישהו שירצה להיות איתך מכל הבחינות, ושיגיד לך שאת מושלמת ושיאהב אותך כמו שאת אוהבת אותו.

לא מישהו שמתנהג אלייך כמו זבל, ושאיתך רק כשאתם שיכורים.

אני יודעת שמגיע לך יותר. תתרחקי ממנו. תתרחקי מהמדרון התלול הזה.

אני לא רוצה לראות אותך בשפל המדרגה.

תקשיבי לי. אני לא מנסה ללמד אותך איך להתנהג או איך לחיות את החיים שלך.

רק תסתכלי לאן זה מוביל אותך.

אני מטורפת עלייך. ואני כאן עד האינסוף ומעבר לו.

רק בבקשה ממך. כשאת מרגישה רע, דברי עם מישהו, איתי, עם הפסיכולוג, עם ההורים שלך.

רק אל תקחי כדורים שוב.

(ואם במקרה את קוראת, לא להרוג אותי.)