עוד מלחמה אישית מתקרבת אלי, קרב של אחד על אחד כאשר בפינה הימנית ניצבת אני, עייפה קלות וכואבת מאוד, ובשמאלית רופא המשפחה שלי. שדה הקרב הוא משרדו של הדוקטור המהולל והעילה - בדיקות דם שגולשות מעט מגדר הסטנדרט. נוסף לבדיקות הקבועות שלי, לכימיה המקיפה, ספירת דם שאמורה לבדוק את מצב הכדוריות הלבנות כדי שחלילה לא יהיה מהן עודף (כי מסתבר שאני בקבוצת סיכון בעניין הזה), אני צריכה גם לבדוק אם יש לי אנמיה. אבל זה החלק הלא בעייתי, אחרי הכול בדיקה מהסוג רופאי המשפחה נותנים בלי למצמץ פעמיים, החלק הבעייתי הוא הבדיקה לתפקוד בלוטת התריס וכאן דוקטור-חבל-שלא-למדתי-פסיכולוגיה יכול לעשות בעיות. למה? הניחוש שלי הוא קוקטייל של עקשנות וענייני כספים. צרות דומות הוא כבר עשה לי כשביקשתי בפעם הראשונה הפנייה לבדיקת ליקוציטים. אבל אחרי שהתגלתה חריגה, אומנם קלה בלבד, הוא כבר דאג שאני אהיה במעקב קבוע. אבל ההפנייה הראשונית היא תמיד בעייתית, עד לרמה של קרב מילולי פנים מול פנים.
העניין הוא שעל הבדיקה המליץ לי הקרדיולוג של המשפחה, למרות שלא הייתי אצלו בביקור רשמי. כי גם כאן יש צורך בהפנייה, אלא אם כן הולכים אליו באופן פרטי. לצורך הפנייה יש צורך בקרב עוד יותר מורט עצבים עם רופא המשפחה, שבניגוד לענייני בדיקות דם לרוב לא נגמר בניצחון שלי, ולפנייה באופן פרטי יש צורך בהוצאת כסף שאין לי. אז, בעיה... שאותה אפשר לפתור בדרך עקיפה. בחיי שאין לי ראש לכל השטויות האלה, אבל אם אני רוצה לבדוק למה הדופק שלי הוא 120 ומעלה במנוחה, אין לי ברירה. זה אומנם לא דופק גבוה, רק בינוני, וכבר עשיתי בדיקת אקו שיצאה תקינה, אבל אני במצב שבו צריך לבדוק כל חריגה מהנורמה, גם את הקטנה ביותר.
נ.ב
ואם מישהו חושב להמליץ לי להחליף רופא משפחה, זה בסדר, כבר חשבתי על זה בעצמי. הבעיה היא שהרופא שלי הוא הטוב ביותר בין אלה שיש לי גישה אליהם, או בשפה קצת פחות מחמיאה - היתר הרבה יותר גרועים ממנו וכולם כאחד עושים הכול כדי לחסוך כמה שיותר כסף לקופת-חולים ולא לרפא אנשים. מקסים, לא?
למה אין פה סמיילי שמגלגל עיניים? למה?