אולי חלקכם מכירים את הסדרה הדוקומינטרית בעלת השם המעט מוזר "Catfish", כלומר "שפמנון". אני אישית, צפיתי קודם דווקא בסרט, שבדומה לסדרה מציג סיפור של היכרות אונליין עם טוויסט לא לגמרי צפוי. הסיפור עצמו לא מורכב בכלל: בחור מכיר בחורה דרך הפייסבוק, הבחורה נראית טוב, מעניינת, מוכשרת ומקסימה, הקשר דרך הפייסבוק והטלפון נמשך כמה חודשים עד שהבחור מגלה שהוא מדבר עם אישה נשואה בת 40 ולא עם נערת חלומותיו. השם, התמונות, חלק ניכר מסיפור החיים, הכל מתגלה כהמצאה אחת גדולה. מה אני כבר יכולה להגיד, זה עסק לא נעים בעיקר עבור הבחור שעליו עבדו עם חשבון הפסייבוק המזוייף, אבל זה גם מה שהופך את הכל למעניין יותר לצפייה. גם העובדה שמדובר בסרט וסדרה דוקומינטריים מוסיפה לעניין הזה.

במילה "קאטפיש" מכנים בסדרה ובסרט את הצד שיוצר את הזהות הבדויה ודרכה מרמה את הצד השני, ואני לא יכולה שלא לתהות האם גם אנשים שאני מכירה היו בסיטואציה "פישית" שכזו. למזלי, אני הצלחתי להתחמק מאחת, פשוט כי בדקתי קצת את הפרטים של הבחור שפנה אלי. הייתי אז בסוף השירות הצבאי שלי וקיבלתי מייל מבחור בן גילי. הוא טען שקוראים לו "אלון" או "אורן" או משהו מהסוג, שהוא קורא את הבלוג שלי ורוצה לדבר איתי, לקבל דעה נשית לגבי חלום מוזר שהוא חלם. החלפנו כמה מיילים, עד שבשלב מסוים כל העניין נראה לי קצת מוזר, בעיקר כי צורת הכתיבה נראתה לי די מוכרת. בדקתי את פרטי החשבון של המייל וראיתי שהוא רשום על שמו של בחור ששירת איתי באותו בסיס ואפילו היה איתי באותו משרד. החל מאותו רגע התחלתי לסנן את המיילים עד שהוא פשוט הפסיק לכתוב, אבל לא התעמתתי איתו פנים מול פנים. רציתי שהדברים יתפוגגו מעצמם, וזה בדיוק מה שקרה. עברו כמה שנים, הבחור הפך לאחד הידידים היותר טובים שלי ואפילו הזכרתי אותו כאן בבלוג כמה פעמים תחת הכינוי "ברברי", שאותו דרך אגב הוא הדביק לעצמו. לא ממש דיברתי איתו על ההתכתבות המוזרה הזו שהייתה לנו בזמן הצבא, רק פעם אחת כשדיברנו על היכרויות דרך הפייס, הזכרתי לו אותה. הוא הכחיש, אמר שבכלל לא זוכר שהוא עשה משהו כזה, למרות שזה בהחלט התאים לו באותה תקופה. עזבתי את הנושא ומעולם לא דיברנו על זה שוב, כך שעד היום אני לא יודעת מה הייתה הכוונה שלו. אם הוא רצה לעבוד עלי מתוך שיעמום, לצחוק עלי או להתקרב אלי, והאמת היא שזה גם לא משנה. היה מה שהיה וזהו זה.

את השאלה הזאת רציתי לשאול כבר מזמן, והנה הנושא החם הנוכחי די מדרבן אותי לשאול אותה:

זה יכול להיות כל אחד מהבלוגיה הזאת או מאתר אחר, מישהו שכבר פגשתם ומישהו שעדיין לא יצא לכם לפגוש, מישהו שאתם אוהבים או מישהו שאתם לא סובלים ורוצים להגיד לו את זה ישיר לפרצוף.

לי אישית, קצת קשה לענות על השאלה הזאת, בעיקר בגלל כל "שמירת הנגיעה" הוירטואלית עליה אני דואגת להקפיד כבר כמה שנים. פעם, כשהגיל עוד היה מתאים, הייתי באה למפגשי ישרא למיניהם ויצא לי לפגוש כמה וכמה בלוגרים שאת הבלוגים שלהם קראתי ושהכירו את הבלוג שלי. אבל דברים השתנו ואני השתנתי, ואיכשהו השמירה על ההפרדה בין המציאות החוצבלוגית לזו של הבלוג נעשתה חשובה מאוד ואולי אפילו הכרחית. אז אומנם ישנם כמה בלוגרים ובלוגריות שהייתי רוצה לפגוש, אבל אני לא אכתוב את הכינויים שלהם כאן פשוט כי אני יודעת שלפחות במקרה של כמה מהם אקבל בתור תגובה - "אז מה הבעיה? בואי ניפגש". אבל אני כן רוצה לספר על הבלוגרית האחרונה שפגשתי.

זה היה לפני כמה חודשים, ככה ממש במקרה, בתחנת אוטובוס מרכזית. זו הייתה Lily Kane, שהייתה מקסימה למרות שבהתחלה לא ממש זיהתה אותי. ניגשתי אליה בעצמי, בלי להפסיק להגיד בלב "רק אל תחשבי שאני איזו weirdo-ית! בבקשה, אל תחשבי שאני weirdo-ית שמתחילה איתך בתחנת אוטובוס. בבקשה, בבקשה, בבקשה...". התפילות כנראה עבדו, ולמזלי זכיתי בחיוך וחיבוק וזיכרון נחמד לאוסף. אז אומנם לכמה רגעים המחיצה בין צמד המציאויות שלי הטשטשה, אבל זה לא היה נורא, אלא ההיפך הגמור מכך. מזל.