talk... and feelings

והנה התחילה לה שנה חדשה, שנקווה שתיהיה שנה רק של הצלחה ובריאות מעשים ולא רק דיבורים ונחת לכולנו...

אתמול יום מלא טלפונים ו SMS כל היום מול הפלא הייתי, אחר כך בערב התחלתי להתארגן ותך כדי אני חושבת לעצמי זהו עוד מעט מתחילה שנה חדשה והנה אני יכולה להתחיל דברים מחדש, הרי כל סוף הוא התחלה,

שנה של סליחה ומחילה יופ כיפור קרב ותאמת שאני לא חושבת שיש סיבה לנטור טינה למישהו גם למי שאני הכי לא מחבבת לא מגיע את זה, שנאה היא רגש נורא שעושה רק רע....

להפסיק לקנא במה שאני לא אני לא יכולה להיות הכל אני יכולה לנסות אבל כל אחד והכשרון שלו זה לא אומר שאני פחות כישרונית....

אהבה הגיע הזמן לנתק את האהבה הישנה ולתת לה ללכת אני לא יכולה לנצח להחזיק אותה למרות שאני כבר לא מעוניינת בה הגיע הזמן שכולם בסיפור הזה ימשיכו הלאה.

הקשבה כמה שאני אוהבת לדבר צריך גם לדעת להקשיב למרות שאומרים לי שאני מקשיבה מצויין אבל גם לאנשים שלא בסביבה הקרובה שלי שלפעמיים רוצים להתפרק.

אז שתיהיה לכולנו שנה טובה ומוצלחת מלאה אהבה ובריאות ואושר וכל טוב, שנמשיך לחייך תמיד ונדע לעשות כל יום יותר טוב מהשני, שנסתכל קצת על העולם בחיוך ונפסיק לחשוב רק על עצמנו

כמו כל יום שישי בעודנו יושבים אצל סבתא שלי אחרי שישבנו אכלנו ושטפנו כלים התחלנו לדבר,

העלנו זכרונות ילדות שלי על אחים שלי איך הצקנו אחד לשני על דודים על משפחה ועל אירועים משפחתיים כאלה ואחרים..

עוד מעט החג וגם אז יצטברו עוד זכרונות, זכרונות שאולי עוד כמה שנים נסתכל עליהם כמו היום...

הבנתי שהזכרונות האלה הם למידה מטעויות והאחזות היחידה בעבר הלמידה שלי הייתה קשה אבל הזכורונות האלה שינו אותי ומראים לי כל רגע ורגע איך אני משתנה ואיך הבחירות שלי משפיעות יש דברים שהייתי רוצה שיהיו זכורנות אבל מסרבים להיות רק זכרוןף דברים שלא מוכנים להיפרד מההוה ולהיות עבר..

לכולנו יש את השדים שרודפים אותנו ואנחנו רוצים להעיף אותם מחיינו אך לא מצליחים אצל כל אחד משאלה שונה שד אחר שרודף אותנו ואנחנו רק מנסים לברוח ממנו, למה השדים מסרבים להישאר בעבר?! אולי אנחנו אלה שמשאירים אותם רוצים לעזוב אותם אבל לא יכולים לשחרר?! הכל תלוי בנו האם אנחנו מסוגלים לעשות את הבחירות הנכונות אולי גם השדים שלנו רוצים לעזוב רוצים לנוח אבל אנחנו פשוט לא מצליחים להודות באמת ולהגיד אותה 

לצערי את הנושא הזה אני פותחת בכאב עם דמעות בעיניים,

דיברתי עם ידיד שלי ומסתבר שסבא שלו נפטר, זה קשה והעלה בי זכרונות...

אני מסתכלת על חיי 15 שנה ואני רואה שמגיל קטן מוות מלווה אותי ואת כולנו...

אנשים אהובים אנשים קרובים ורחוקים אבל אותה הודעה אותה ידיעה מזעזעת אותנו לכמה זמן ואנחנו ממשיכים בחיינו, אנחנו מחייכים אנחנו אוהבים אבל תמיד בלב יש מקום לאנשים החשובים לנו שכבר לא איתנו.

לי יש את המנהגים "הרעים" שלי בנוגע לזה התמונות התפילה בלילה אני לא בנדאם דתי אבל זה נותן לי כוח ובלי זה אני פשוט לא נרדמת, אני חושבת שמוות הוא חלק גדול מחיינו אנחנו צריכים להשלים איתו, צריך להאכזב בזכרונות הזכרונות האלה הם הכל הם נותנים תקווה הם ממלאים ברגעים מאושרים גם אם הם קטנים ביותר זה העובדה שאנחנו יכולים לשמור כל אחד בליבנו רק צריך לתת את המקום,

אם זה הצחוק של דוד שלי שנפטר כשהייתי קטנה הוא זכרון שהוא לידי ואנחנו צוחקים, אם זה זכרון של סבא רבא שלי מחלק לנו ארטיקים או זכרון של דודה שלי מחבקת ואומרת לילה טוב כשאני ישנה אצלה ההאחזות הזאת בזכרונות היא הכוח זה הכל זה הגדולה שיש דברים שאי אפשר לקחת הזכרונות הם איתנו רק צריך לחפש אותם

ההתמודדות היא קשה והכאב נמצא ומידי פעם הוא מציף אבל כשאני בוכה בגלל זה זאת תחושת הקלה לדעת שאני עדיין זוכרת לא שוכחת ומקווה שהם שם למעלה מסתכלים עלינו צופים עלינו שומעים כל לילה את תפילותי ויודעים שלא שכחנו אותם אנחנו פה, ואני יודעת שהם פה כשאני צריכה אותם נותנים לי כוח בכל דרך שאפשר.

הם פה איתי בנשמה שלי בזכרונות שלי בכל רגע ורגע עוזרים לי לעבור מכשול אחרי מכשול