היי אדיוט,

הרבה זמן לא כתבתי לך. אז דבר ראשון חשוב לי להיות כנה ולהגיד שאני כותבת את המכתב הזה תוך כדי שאני ממררת בבכי כמו

ילדה קטנה ומטומטמת. רוצה לנחש למה? כנראה שבגללך.

כל פעם קורה משהו שגורם לי לחשוב שזהו, הנה התגברתי, הנה זה עבר ואני שוכחת ממך ומבינה שמגיע לי טוב יותר,

אבל שיט. לא. זה סתם בכאלו, כי דקה אחרי אני אפרוץ בבכי ורק אדמיין שאתה בא אליי ומחבק אותי, מרגיע אותי עם האדישות שלך.

אני מוצאת משהו רע בכל אחד, בבקשה תגיד לי איך להפסיק עם זה כי אני באמת חייבת לאפשר למישהו להכנס ללב שלי.

לא הגיוני שאתה תופס את כולו, זה בכלל לא מגיע לך.

כל מה שעובר לי בראש זה כל המשפטים שאמרת לי תמיד, על כמה שאתה אוהב אותי ושאני מושלמת, כמה שאתה רוצה שאני אהיה האמא של הילדים שלך ואתה לא רוצה אף אחת אחריי. וואלה? כי לא נראה לי שאנחנו בכיוון לשם בהתחשב בזה שאין לי מושג מה קורה איתך בחודשיים האחרונים.

פאק, אשכרה חודשיים. כבר אי אפשר להגיד שזה בטעות ולא בכוונה והנה אנחנו תכף נחזור. זה כבר ממש פרידה.

אפשר להגיד לך משהו?

בשבועות האחרונים בקושי אכלתי. התאבון חזר אליי רק בימים האחרונים.

אז ששאלת אותי אם רזיתי ואמרתי "אולי, קצת" זה בגללך. אדיוט.

בשבועות האחרונים לא עבד יום בלי שחשבתי עלייך לפחות עשר פעמיים, לא היה שיר שלא הזכיר לי אותך. אתה זוכר כמה אהבתי נסיעות ארוכות?

לשבת ליד החלון, לשמוע שירים באוזניות ולא לדבר עם אף אחד? עכשיו אני לא נהנת מזה בכלל.

כי אתה מופיע בכל מחשבה שלי במהלך הנסיעה, וכל שיר שמתנגן בפלייליסט שלי איכשהו קשור אלייך.

איך אתה יכול להגיד שלא וויתרת עליי? שאתה עדיין אוהב אותי ושתמיד תאהב?

אתה יודע, היום קראתי משפט שממש רציתי לשלוח לך. הוא אומר שאין דבר כזה מערכת יחסים מושלמת, אין דבר כזה זוג שלא מתווכח, אבל יש דבר כזה שני אנשים שבחיים לא יוותרו אחד על השני.

זה עובר לך בראש לפעמיים המחשבות האלו? אתה מרגיש חרטה? אשם? טוב לך לבד? מה תעשה אם אני אהיה עם מישהו אחר? אתה דואג לי? למה אתה לא מתקשר?

אתה יכול לענות לי לפחות על אחת מהשאלות?

תגיד לי משהו כדי שאני אפסיק לבכות. כי זה כבר מזמן לא מגיע לך.

והכי כואב, שאתה בכלל לא מבין, אפילו לא קרוב לזה.

אז היי קוף, תהנה בטיול שלך אחרי הצבא, תעשה קעקוע ותעשן ותשתכר ואל תחשוב עליי. נראה שאתה טוב בזה