לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.


"כשאתה לא יודע בדיוק איפה אתה עומד, פשוט תתחיל ללכת."


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2013    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  




הוסף מסר

1/2013

פרק 17 :


"אתן בלחץ מהמבחן ?" שאלה נטלי את חברותיה.


"למדנו יחסית טוב , לא ?" ענתה יסמין.


"עכשיו צריך רק לקוות..."הוסיפה דמי.


"שמעתי שהקבצה א' וג' יהיו ביחד , דמי אני יהיה איתך במבחן" קראה קארן וחיבקה אותה.


"רגע , זה אומר שב' וד' יהיו גם ביחד ?" הסתכלה יסמין על נטלי.


"היי פאייב אחותי ! " היא קרצה לה ונתנה לה כיף.




"היי" ג'ון אמר להיילי.


"בוקר טוב , איך למדת ?" היא יישרה חיוך.


"טוב , בערך...איך את ?"


"גם,אני חושבת" היא ענתה


"למדת עם ג'ק?" הוא רצה להיות בטוח שהוא באמת היה אצלה ולא הלך עם רייצ'ל.


"כן" היא אמרה בסתמיות מוחלטת.


"למדתם או ש...'למדתם' ?" הוא ציחקק לעצמו.


"למדנו" היא אמרה בהחלטיות עם מבט רציני וללא שום טיפת צחוק והלכה לאחד השולחנות כשג'ק התקרב.


"אהה אוקיי..."הוא אמר לעצמו נבהל מהרצינות הפתאומית שלה.


"היי מה המצב ?" ג'ון חטף מכה כהוגן בגבו.


"בסדר בסדר ...תופסים שולחנות לבד?" הוא רצה לדעת.


"אני לא יודע,בוא נשב שם מאחורה כבר בטח יודיעו" הוא הצביע לעבר שולחן ריק שניצב מאחור.


"אולי נלך לשבת בזה ששם?" ג'ון הציע.


"למה?" ג'ק שאל ולא הבין את פשר השינוי.


"סתם , נראה לי יותר נוח שם..." הוא חייך לעצמו.


"טוב..."


"חוץ מזה שיש שם בנות..."הוא הוסיף וחייך לעצמו חיוך ממזרי.


"כן,ברור . חוץ מזה ..."ג'ק הסכים בכל מקרה,גם ככה לא אכפת לו ממש.




"הנה החרשנית שלנו..." דמי הורתה בידה להיילי לבוא.


"חח חרשנית ?! אני האחרונה" היא ביטלה את דבריה.


"חרשנית , חכמה ... אותו הדבר."


"היי אני היילי" היא פתאום שמה לב לנוכחות קארן והושיטה יד.


"היי , קארן" היא חייכה.


"בואי שבי מקדימה אלינו,זאת אומרת אם עדיין לא קבעת איפה את יושבת" הציעה דמי.


"לא,לא קבעתי" היא הניחה את הספרים שלה על השולחן והתיישבה.


"יסמין לא בהקבצה ג' ?" שאל ג'ק את הבנות מאחור שלא שמו לב שהוא בכלל נמצא.


מיד כשהיילי שמעה את קולו היא הסתובבה לשולחן שלה והתחילה לסדר את הדברים.


"היי ! תן כבוד לאחותך !!" דמי הרימה את קולה.


"שלום גם לכם" אמר ג'ון כאילו נעלב מחוסר היחס.


"היי ג'ון , אתם יושבים פה ?" קארן הסתובבה אליו.


"טוב נו ... אם את כלכך מתעקשת" הוא התיישב במהירות על השולחן שמאחוריהם.


"תודה שאתה מכבד אותנו בנוכחותך" 


"כולם לשבת מיד על הכיסאות !!" צעקה המורה והבהילה את היילי.


"אחחח הקול הצורם הזה ..."אמר ג'ון.


"אמרתי על הכיסאות , לא על שולחנות ג'ון !" המורה צרחה שנית רק שהפעם בפנייה אישית.


הוא החמיץ פנים והתיישב מיד בכיסאו.


"אני יסדר אותכם בישיבה יותר טובה..." היא הורידה קצת את טון הדיבור .


"קארן קומי לשבת מאחור" שוב חזרה לצרחותיה ולדיבורה הקולני.


"זה אומר שאני יישב לבד ?!"התאכזבה דמי.


"לא...היילי קומי" היא הורתה.


"אהה יופי .." דמי הזיזה חלק מהחפצים שלה כדי לפנות מקום להיילי.


"ג'ון תעבוד ליד דמי" 


"רגע , מה ?!" קפצו דמי והיילי כאחד.


"התפילה שלך התקבלה" אמר ג'ון לדמי ובא להתיישב לידה."רק לא לשגע אותי יותר מידי , אני יודע שאת מתה עליי אבל מאמי יש לי מבחן לעשות את לא רואה?!" הציניות שלו הייתה יכולה להרוג אנשים.


"אהה טוב אני ישתדל" היא זרמה עם הציניות שלו,בייחוד כי לרוב לא היו לה תשובות מוחצות.


"המורה , יש מקום פנוי ליד ג'ק אני יכולה לעבור ?" קראה ילדה אחת.


"ואני ?" קראה שנייה.


"אני יושבת לבד ולא רואה מפה טוב ..." ניסתה השלישית לשכנע.


"איזה מזל יש לי שאני יושב לידך , אחרת כולן היו קופצות עליי ככה" אמר ג'ון לדמי והיא צחקה.


"איזה דימוי עצמי..." היילי שמעה את זה וקרצה להם בעוד היא עומדת ליד השולחן.


"אין לך מה לראות בלוח,אתם רק עושים מבחן" המורה העירה לשלישית.


התחילו הבנות להתלחשש ביניהם חלקן ביישנות ורק מתפללות לעבור ליידו וחלקן מוכנות שהוא ישמע את זה.


"המורה , לשבת ליד קארן?" היילי ניסתה לזרז עיניינים.


"לא , לכי שבי ליד ג'ק..." היא ירתה.


"אבל..." היא באה לומר , ומיד ג'ק הרים את פניו.


"בלי שום אבל ,נו אני רוצה להתחיל "




~ג'ק~


קצת הציק לי לשמוע שהיילי ניסתה לדחות את זה שהמורה אמרה לה לשבת ליידי , זה בחיים לא קרה לי בעבר.


אומנם הרמתי את הראש המום אבל בכל זאת רציתי להמשיך כאילו כלום לא קרה.


"היי" אמרתי לה כשהיא באה לשבת ליידי.


היא לא ענתה רק התחילה לצייר איזה משהו במחברת , מתעלמת ממני לחלוטין.


התלבטתי אם להוריד קצת מהכבוד שלי ולנסות שוב .


החלטתי לבסוף שכן , "בהצלחה" ניסתי את מזלי שוב בטוח שהפעם היא תגיד משהו.


אבל טעיתי , היא לא דיברה ...הרגשתי תחושה מעצבנת אף פעם לא התעלמו ממני בייחוד שלא בצורה כזאת!


החלטתי לבסוף שלשתוק , 'תתרכז במבחן עזוב את זה עכשיו' הכרחתי את עצמי.


נפתחה הדלת ונכנסה המורה של הקבצה א' "אני צריכה תלמיד אחד מהקבצה א' לעשות את המבחן בכיתה אחרת" היא אמרה .


 היילי הרימה את היד ונידבה את עצמה .


"היילי , את בטוחה ? זה לא יטרטר אותך ? הכיתה במבנה השני" אמרה המורה לתלמידה החביבה עלייה.


כל הבנות הסתכלו עלייה המומות למה היא מפספסת הזדמניות פז , דמי הסתובבה אליה בחדות כלא מאמינה "את רצינית ?" היא אמרה וכיוונה את ראשה כרומזת לג'ק ששיחק אותה שקוע במבחן.


"בלי דיבורים שם !" המורה השנייה והצרחנית הורתה.


"זה בסדר גמור , אני גם ככה רוצה לעבור" היא אמרה וקמה.


אני לא מבין ! עד כדי כך כואב לה לשבת ליידי ?! למה היא מתנהגת ככה , מה אני צריך לעשות ? לקום ולהגיד ' אבל אני רוצה לשבת לידך ' ? למה היא קולעת אותי תמיד לדילמות האלה ??


לא הצלחתי להוציא הגה מהפה שלי , הייתי המום יותר מכולם,לא היה לי מה לומר , הגנתי על עצמי בשתיקה.


היא והמורה יצאו מהכיתה ונשארתי לבד , לבד ונבוך .


הלב שלי עיקצץ ונחמץ , הכל התבלבל שם , הוצאתי את בקבוק המים .


תוך כדי ששתיתי ראיתי מבעד לבקבוק השקוף דף על השולחן , סיימתי את הלגימה האחרונה והרמתי אותו כולי כואב ועדיין לא מתאושש ממה שקרה.


"בהצלחה גם לך" זה מה שהיה כתוב...אם מקודם הלב שלי עמד להתפוצץ , אז עכשיו אני די בטוח שזה קרה.


בפתקים ?! הגענו לשלב שאין בינינו דיבור ?? היא שמעה שאמרתי לה בהצלחה היא לא רצתה לענות .


אבל אתם יודעים מה הכי כואב בזה ?


שהיא רשמה לי את זה בפתק , כאילו רק מתוך נימוס ולא בגלל שהיא רוצה לדבר איתי , כאילו היא רק השיבה בהצלחה בשביל להמשיך להיות הילדה המחונכת ולא כי היא באמת רוצה להגיד לי את זה.


הייתי מהורהר מידי , השתגעתי מבפנים ולא הצלחתי להתרכז,בואו נקווה שאיך שהוא באמת תהיה לי הצלחה.






~היילי~




גמרתי את המבחן שלי , נראה לי לפניי כולם.


יצאתי החוצה שמתי אוזניות ושכבתי על הספסל בחצר הראש מורם למעלה צופה בעננים, שמתי אוזניות ונכנסתי לשירים שלי...חושבת הרבה.


בשלב כלשהוא החלטתי שאני צמאה , קמתי לקולר ומילאתי את הבקבוק.


בוםם מישהו שרץ מהצד נתקע בי ונשפך עליי כל תכולת המים שהייתה בבקבוק.


הסתובבתי מיד "ליאוו !!" צעקתי , בין אם מההלם שהוא פה או מתוך כעס על הפעם השנייה שבגללו אני נרטבת.


"חחח עזבי אותך גלידה , אנחנו חייבים להפסיק להיפגש ככה" הוא צחק.


"מה אתה עושה פה ?!" הייתי המומה וסגרתי את הבקבוק הריק.


"מה את עושה פה ?" הוא החזיר לי את השאלה.


"אני לומדת פה" עניתי.


"אוקיי, צודקת אני החשוד פה..." הוא אמר "דודה שלי מלמדת פה והיא צריכה עזרה , גם ככה אין לי לימודים היום" הוא הסביר.


"דודה שלך מלמדת פה ? , מי זאת ? " 


"קטלין גז'  , מכירה ? "


"לא , לא מוכר לי ... בכל זאת אני חדשה"


"איזה מזל שאת פה עוד שנייה ואני מטפס על הקירות"


"חחח עד כדי כך משעמם לך ?"


"כן ! איפה כל הילדים , מה זה הבית ספר השקט הזה ?" הוא הסתכל מסביבו


"כולם במבחן"


"אההה , את ממהרת לאן שהוא ?" הוא שאל.


"לא זה בסדר , אני יכולה לפנות לך זמן בלוח הזמנים שלי"


"אוקיי,אני צריך עיסוק יש לך אחד כזה?"


"אם אתה רוצה עיסוק דבר ראשון לך למלא לי את הבקבוק ששפכת" היא זרקה אליו את הבקבוק שהוא תפס מיד בבהלה.




הלכנו לשבת בחצר מדברים על הדברים שקרו מאז הפגישה בבית הקפה.


"איך לואי ?" הוא שאל.


"בסדר, למה ?" שאלתי.


"אחיות שלי תמיד מעודכנות על כל דבר עליו והם שמעו שיש לו בת דודה מישראל והתקשורת מנסה לחקור את העיניין" 


לואי המסכן חשבתי לעצמי ...


"כאילו , אני יודע שזאת את מן הסתם . אבל זה לא ישמר להרבה זמן" הוא אמר.


"כן , אני יודעת . מסכן נדחפים לו לבית אבל אי אפשר לשמור את זה כלכך בסודיות זה איך שהוא היה מגיע בסוף"


"אתם לא בדיוק שמרתם על זה בסוד" הוא אמר


"לא שמרנו אבל גם לא בדיוק הבלטנו את העובדה..." היא הודתה.


נכון , חוץ מזה הכל בסדר ? "


"משהו כזה" , "תגיד..." היא נזכרה במשהו "נגיד ויש מישהי שאתה מרגיש אלייה משהו אבל אתה חושב שאיך שהיא מתייחסת אלייך היא מתייחסת ככה אל כולם,נפגעת ממנה פעם אחת אבל לא ממש כי היא רצתה לפגוע בך...מה עושים?" 


"ואוו היילי , יש לך חיים מסובכים" הוא קבע.


"אני יודעת ..." היא הרכינה את ראשה.


"אני לא מבין למה את חושבת יותר מידי , לדברים כאלה צריך לתת לקרות מעצמם אם תחשבי כל הזמן מה הוא חושב זה רק יבלבל אותך"




"מה היא חושבת , זאת מישהי שאתה אוהב..." היא תיקנה אותו לדבר לפי הסיפור שלה ולא לסטות ממנו.


"חחח כן בטח , לא התכוונת בכלל למישהו אחר" הוא צחק...


"שקט" היא השתיקה אותו.


לפתע צילצל הפלאפון שלו זאת הייתה הודעה מדודה שלו שיבוא.


"דודה שלי רוצה שאני אבוא" הוא אמר ,נעל את מסך הפלאפון והחזיר אותו לכיס.


"בוא אני אלווה אותך..." היא קמה.


הם התקדמו לעבר חדר המורים.


"הנה זאת , את לא בטוחה שאת לא מכירה אותה ?" הוא הצביע על האישה שעמדה בפתח הדלת עם פנייה לחדר.


"לא נראה לי ..." היא אמרה .


"אוקיי. טוב אז נדבר בהזדמנות" הוא חייך והלך אל דודה שלו.


האישה הסתובבה אליו והיילי שמה לב מרחוק שהיא מוכרת לה מאיפה שהוא .


זאת הייתה המורה הצרחנית שהבהילה אותה בכיתה "אווו..." לחשה היילי בינה לבין עצמה.








"יופי שגמרתם באמת !" סד קרא לג'ק וג'ון.


"מי סיים ראשון מהשיכבה?" ג'ק שאל.


"נראה לי היילי" הוא אמר.


"מאיפה לך?" ג'ון התעניין 


"כשיצאתי לשירותים ראיתי אותה בחצר עם איזה מישהו" הוא אמר.


"מה ?!" ג'ק נבהל.


"תירגע בנאדם , מה זאת הייתה הקפיצה הזאת ?!" סד לא הבין את פשר הבהלה.


"מי זה היה?" הוא שאל


"כשאני חושב על זה , הוא היה מאוד דומה לילד הזה שדיבר עם היילי בטיול שלנו"


"מי?" הוא לא הבין.


"נו זה שאתה התחלת לרטוט בבית קפה כי ראית שהם מדברים,שלא הפסקת להסתכל עליהם כי.."הוא לא סיים את המשפט וג'ק נכנס נבוך לדבריו.


"אוקיי הבנתי מי ! "


"יש משהו שאני צריך לדעת?" ג'ון חשד בג'ק.


"לא משהו שיהרוג אותך"הוא השיב.


לפתע הוא ראה את ליאו עובר במסדרון.


"סד !!" הוא קפץ המום.


"מה?"


"אני יכול להשבע שראיתי את הילד הזה עובר פה , הנה תראה תראה זה עם החולצה הכחולה" הוא נבהל מצירוף המקרים.


"אהה נוו , אז זה הוא" הוא אמר.


ג'ק לגמריי נלחץ מהעובדה שאולי בגלל שהיילי והוא קצת פחות מדברים מיד יתפוס אותה מישהו אחר , שיחסית יש לו סיכוי טוב.




שיעור אנגלית , כול השכבה בכיתות הקבצות שלהם חוץ מג'ק ... לג'ק לא היה חשק להיכנס וגם לא היה אכפת לו לפספס שיעור אחד שהיה אלוף בו.


הוא ישב על אחד מהכיסאות שבמסדרון והתעסק באייפון,עד שהוא שמע.


"כן אדוני , מה פשר ההודעה ?" ג'ק הציץ מבעד לארון הלוקרים שישב צמוד אליו וראה את היילי מדברת עם מישהו שהיא הסתירה.


"רק רציתי לקחת אותך לגלידה שאני חייב לך" הוא אמר וזז קצת.


ג'ק זיהה את החולצה ונשך את שפתיו.


היא משכה אותו בחזרה למקומו "לא לא" היא אמרה.


"נוו אל תהיי כזאת..."הוא עשה לה פאפי-פייס.


ג'ק הכריח את עצמו לשתוק.


"יש לי שיעור חשוב אני..."


"מותר לך להבריז פעם אחת" הוא ניסה לשכנע שוב.


"לא מאנגלית...אני אבוא איתך מתישהו בשיעור מתמטיקה" היא ניסתה לעודד.


"את תעזבי את השיעור האהוב עלייך?" הוא שאל בחצי פליאה חצי זילזול.


"מאיפה לך?!" היא נבהלה מהידע הרב שלו.


"חחח כנראה שדודה שלי שמה לב אלייך , בואי נאמר ששמעתי מספיק בשביל לדעת שאת הקבצה א'"


"אההה" היא חשבה שמזלה שהמורה לא ידעה גם מה היא חשבה עליה כי אז בטח גם את זה היה מגלה ויוצר לה פאדיחה."בכל מקרה , זה שהולך לי טוב במקצוע לא אומר שאני מתה עליו".


"חחח אוקיי , אז שיעור מתמטיקה?" הוא ניסה לקבוע.


"כן, שיעור מתמטיקה ... ושלא תתרגל לזה - פעם אחת"


"ברור"


"טוב אם אני כבר פה אני צריכה לקחת משהו מהלוקר" היא אמרה , ג'ק נלחץ שהיא תבוא לכיוונו  עד שהוא ראה שהיא הולכת לארונות הלוקרים שבצד השני.


הוא התחיל להתעצבן , הוא התחיל לכעוס , הוא ממש רצה באותו הרגע להתנפל על אותו הליאו הזה.


כשהיילי פתחה את הלוקר היא חשבה על משהו ואז הסתובבה ואמרה לליאו "בקטע ידידותי , נכון ?"


"כן , ...אל תדאגי אני יודע כבר שאת דלוקה על בלונד כלשהוא" הוא קבע והשאיר אותה המומה לרגע.


לאחר דקה היא ניערה את עצמה מההלם ונתנה לו מכה בכתף וצחוקו רק התגבר.




אחרי כמה דקות היילי וליאו נפרדו בהבטחה לשיעור מתמטיקה הבא.


ג'ק חזר למקומו סעור כולו , רוצה רק לצאת וללכת מכות עם אותו הילד , אבל זה רק יסגיר אותו.


היילי עברה לידו ולא שמה לב שהוא ישב שם.


"תגידי , מה הקטע ?" הוא  שאל.


היא הסתובבה בבהלה שהיה שם מישהו.


היא באה להמשיך להתקדם אבל אז הוא תפס אותה ביד והעמיד אותה בין הלוקרים לקיר כשהוא חוסם את הפתח היחיד.


היא שתקה. 


"את לא רוצה לדבר ? אז לפחות תקשיבי . " הוא אמר סעור ומדבר במהירות.


היא המשיכה לשתוק .


"את בהתחלה מדליקה אותי עם החיוכים שלך ואז מדברת איתי בצורה הכי מקסימה שאפשר, את נותנת לי לפתח אלייך רגשות לאט ואז מחבקת אותי ... אחר כך עוזרת לי בתחומים שאני חלש בהם ונותנת לי לגלות לך רגישות מה שאני לא מוכן אף פעם להראות לאף אחד ואז את פשוט מנתקת ?! את רוצה לבלבל אותי ? אני משתגע ממך ולך בכלל לא אכפת אין לך מושג איך אני מתפוצץ !!"


היא הרכינה את מבטה.


"ג'ק , בבקשה תן לי ללכת" היא לחשה .זה צבט אותו שעד שהיא מבקשת ממנו משהו הוא לא מוכן לזה, הפעם הראשונה היום שהיא מדברת איתו זה בשביל לא לדבר איתו.


הוא רצה לצרוח ' דייי !! את משגעת אותי , די !! . אני רק רוצה להגיד לך כמה שאני מתגעגע אלייך,כמה שאני סובל כשאת ככה מתרחקת ומה את עושה אחריי שאת שומעת את זה ? מנסה לברוח ממני!' אבל הוא שמר את זה בפנים במטרה שזה לא ייפלט לו.


"למה , כדי שתלכי לבנים אחרים להשתשע איתם בזמן שאני רואה את זה מהצד?" לא היה אכפת לו כבר להסגיר את עצמו , גם ככה את כל הכאב שלו הוא הסגיר ביידים שלה.


"על מה אתה מדבר,ממתי אני משתעשעת עם בנים ?!"


"אני שמעתי את כל השיחה שלכם שהייתה עכשיו,אני יודע שתיכננתם לצאת ..."


היא שוב שתקה וניסתה לעבור בפעם השנייה.


"מספיק" הוא החזיר אותה למקומה . 


היא בלעה את רוקה ונשמה עמוק , מה שהיא לא עשתה בשניות שהוא דיבר "יודע מה אתה רוצה שאני ידבר , אז אני ידבר . אתה לא שמעת את כל השיחה אם לדעתך אנחנו יוצאים אם אתה לא מאמין לי מצידי תחייה באשליות שאני יוצאת איתו , גם ככה אין לך שום זכות לומר לי לא לעשות דבר כזה בזמן שאתה עם מישהי ! אתה קולט ?! יש לך חברה ואתה מדבר כאילו מותר לך הכל . אם אתה סתם מנסה לדחוף אותי למועדון מעריצות שלך ורק מתעצבן שאני מתעלמת , אז זה לא ילך . כדאי שתחשוב לפעמים עם עצמך למה אתה ככה , אולי אתה תמיד רגיל לקבל את היחס הזה מבנות ועכשיו כי אני לא מתייחסת כמוהם אז זה משונה לך, ואולי אתה לא ממש מת על חברה שלך ואתה איתה מסיבות אחרות , בכל מקרה בזמן הקרוב אין לך את הזכות לומר לי מה לעשות ומה לא.אני יעשה מה שאני רוצה איתך או בלעדייך ואני לא הולכת לבקש רשות,דרך אגב , תפסיק לצוטט לשיחות אם אתה לא בטוח עד הסוף"


היא אמרה והפעם תפסה את ההזדמנות לעקוף אותו בזמן שהוא מעכל את הדברים.




~היילי~


חזרתי הביתה מיום לימודים ארוך .עמדתי בפתח הדלת , באתי ללחוץ על הידית...


מיד קפצו עשרות מצלמות ומיקרופונים שכנראה חיכו לרגע המתאים.


נבהלתי , בחייים שלי לא היה לי דבר כזה ואין לי מושג אם לפתוח את הדלת או להמשיך לעמוד.


"בת דודה של הזמר לואי סלבסטר ! מה היה הסיפור הגדול של לפניי שבע שנים ?!"


"היילי מלכה ! " אחד מהם קרא בשמי ונבהלתי שגם את זה הם יכולים להשיג "מה את חושבת על לואי בתור בן דוד שלך כשהוא משמש גם כזמר עולמי ?!" - "האם לואי סלבסטר לדעתך כישרון , איך הוא היה לדעתך לפני שהתפרסם?"-"מה גרם לך לרצות לעלות בכל זאת"-"מי באו איתך לארץ?" שאלו שאלות מכל מקום ולכל מידע אפשרי ואני רק נשארתי משותקת לחלוטין. היה מסביבי לחץ של מצלמות ומיקרופונים .


פתאום הרגשתי צפוף מידי , חנוק לי ... האנשים שם דחפו ונצמדו לדלת כשאני מבוהלת אחריי שיצאו מכל עבר כמו מטורפים. הראש שלי התחיל להסתובב , פתאום ראיתי את כולם במטושטש רגליי קלשו וצנחתי לרצפה . הדבר היחיד והאחרון ששמעתי ואני זוכרת זה את קולו של לואי צורח בשמי .


 






 


===============================================


 


מקווה שאהבתם את הפרק .. נשארתי עד מאוחר לכתוב אותו :P


בכל מקרה חיפשתי שיר מתאים אבל לא היה לי רעיון בייחוד שעכשיו מאוחר ואני לא יכולה להתחיל לחפש אבל אם תרצו לשמוע את השיר הזה , לדעתי שיר חמוד שאני אישית מכירה מסדרה שאני צופה בה.


לילה טוב :)


 




נכתב על ידי ללא גבולות דימיון , 17/1/2013 19:05  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




Avatarכינוי:  ללא גבולות דימיון

בת: 26



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , בלוגי בנות , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לללא גבולות דימיון אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ללא גבולות דימיון ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)