נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

באיזה דלת לדפוק ? 

מולי ניצבות שני דלתות וכרגע אני בוחרת לאיזה מראיין אני מכניסה את עצמי , נלך על הדלת שקצת פתוחה,דלתות פתוחות קוראות לי .

נקישות.

"בואי תיכנסי , שבי"

"שלום"

"שם...?"

"ע'"

מגישה את תמונת הפספורט , מניחה אותה הפוכה . הפוטו-רצח הזה לא יצא משהו.

היא מרימה את התמונות , ואומרת כאילו בצחוק "אמל'ה" כן , עשיתי פרצוף מבוהל . אני לא מרבה לעשות תמונות פספורט ואני כרגע שונאת את מי שעשה את הכיסא כלכך נמוך כדי שלא יהיה לי נוח לשבת ואני יהיה עם פרצוף מבוהל למצלמה.

"24 בהיסטוריה ... מאיפה הם הביאו ציון שכזה?" היא המומה.

למה דווקא ה-24 בהיסטוריה תפס את העיניים שלה , למה לא נגיד ה-98 במתמטיקה או ה-92 במדע ?

"היה מבחן שלא עשיתי אז הוא נרשם לי כ-0 ובשאר קיבלתי ציון לא טוב" תירצתי את עצמי.

"אבא עובד בתור ____ , לא ?" 

שאני אתחיל לספר לה את הסיפור שהיה ? לא , זה ממש לא עיניינה.

"הוא פרש" עניתי ולא רוצה שיכנסו לחיי האישיים . ראיון , סתם חיטוט.

על אמא היא יודעת , אותו התפקיד הבכיר שכל האנשי מקצוע מתפעלים ממנו .

"למה את בכלל רוצה לבוא לפנימייה?" נוו כבר מכירה את השאלות האלה בעל פה.

"בגלל ההוי , כמו שראית את הציון שלי בהיסטוריה , בבית ספר הקודם יש יותר לחץ של לימודים וזה קצת קשה,בקושי יש זמן לחברות"

"אבל גם אצלנו שוקדים על לימודים את יודעת" היא נשמעה נעלבת.

"כן , אבל פה יש פנימייה ואני יכולה להיות עם חברות גם אחריי שעות הלימודים יותר מאשר בעיר" הצלחתי להתחמק ובתוך תוכי החמאתי לעצמי.

"זה לא כזה וורוד כמו שאת חושבת , אם תרצי לישון והם יעשו רעש , ותגידי לזאתי לסדר ובלאגן" יופי , תודה לך על ניסיון ההתקלה .

זה בסדר , אני רגילה לאחים שלי. הבלאגן לא מעמיד אותי בבעיה.

"מה לעשות שעם כל דבר טוב באים גם הדברים הפחות טובים ?" עניתי.

"איך תסתדרי מבחינה דתית?המקום הזה שונה מבית הספר שהגעת ממנו מהעיר , פה זה יותר 'דוסיות' " כך היא קראה לזה.

בתוך תוכי כעסתי עלייה.רציתי להוכיח אותה על מה שהיא אמרה , מי היא שתקניט ככה את המקום שחונכתי בו שנתיים ?! מי בכלל כולם שככה יזלזלו במקום הזה , כלכך רציתי להגיד לה 'יודעת מה ? זה בכלל לא נראה לי שונה , אותו הדבר בדיוק אלו סתם רכיליות ושחצנות של אחרים , סתם קנאות בהישגים הלימודיים של בית הספר ככה שאתם חושבים שמבחינה דתית אנחנו בזבל' אבל שמרתי את זה בפנים , אחריי הכל רושם ראשוני . אחר כך אני אוכיח אותם על הטעות שלהם.

"את יודעת , באמת פחדתי בהתחלה שהמקום יהיה 'דוסי' איך שאת מכנה את זה" אמרתי לה והיא צחקה שחיקתי את האימרה שלה "שכולם יהיו עם חצאיות עד הרצפה ושרוולים ארוכים כאלה , וצאוורים חנוקים " בכוונה הגזמתי , כדי להדגיש לה שאין לה מושג בכלל שהם אפילו לא קרובים לזה "אבל זה נראה לי בסדר" הוכחתי אותה . אבל במילים אחרות. היא אפילו חייכה .

"באת לבד ?" 

"כן , אני היחידה שהחלטתי לעבור" קצת הכאיב לי שהיא מזכירה לי את זה . כלכך רחוק מהחברות שלי.

"יש לך חברות בכיתה ?" הבנתי לאן היא חותרת. זה בסדר ה'חוקרת' , זה שבאתי לבד לא אומר שרע לי ושאף אחד לא רצה לבוא איתי , האמת היא שזה בדיוק בגלל ההפך , זה כי אני רוצה להתמודד . אני רוצה להיות עצמאית , דווקא בגלל שאני כל הזמן עם החברות שלי והמשפחה אני רוצה קצת להתנתק. יותר מידי טוב לי , ואני שונאת שהכל מושלם , זה סימן שלא התאמצתי מספיק כדי לעבור לשלב הבא.אני לא רוצה להישאר באותו המקום , כל יום לימודים , חברות כיף , להגיע הביתה הכל כבר מוכן להרגיש טוב שגמרתי הכל , אני אוהבת להרגיש שקשה לי , כי אז אני יודעת שאני עושה עם עצמי משהו ולא תקועה באותו המקום. זאת המטרה של החיים להתקדם , להבין , ליפול , לקום ... ולצבור את האישיות שלך ביושר . 

"כן , ברור !" עניתי לה. אפילו מידי ... חשבתי.

"זה לא כזה ברור , יש כאלה שאין להן חברות" פתאום הרגשתי קצת שחצנית על התשובה שלי . 

"אהה , חשבתי שהתכוונת אם יש בנות בכיתה , אחרת איך הייתה כיתה" עשיתי את עצמי מטומטמת , לא יודעת אם זה אמור לעמוד לזכותי.

"התכוונתי חברות , שאת מסתובבת איתם" 

"כן , יש קבוצת בנות שאני מסתובבת איתם הרבה . אבל בסך הכל אני מחוברת אל כולם יש כאלה שפחות כאלה יותר" בצ'אנס השני שלי לשאלה , נזהרתי יותר בתשובה.

"ומה , הם לא אמרו לך 'אל תעזבי' וכאלה ..." צחקתי בלב . כמה שצחקתי בלב.

כבר מלפניי שנתיים שהיה להם ברור שאני יעבור לפנימייה , מאז הם התחילו להגיד לי , מאז הם ניסו לדמיין את הקבוצה בלעדיי וטענו שזה יהיה לא כיף והכל. היום הניג'וסים שלהם , כמה שהם מתחננות ועושות לי את זה קשה , החלטתי לעמוד על שלי . כמו שהבטחתי לעצמי.

"אמרו , אמרו הרבה , גם בת דודה שלי ..." החלטתי לא להמשיך את המשפט.

"אהה יש לך שם בת דודה ?"

"כן" אבל היא לא ידעה שבאתי לצחוק על זה שבת דודה שלי וחברות שלי אמרו שהם יחבלו במבחני מעבר כדי שאני לא יעבור , ושהם אמרו שהם יתקינו פצצות בפנימייה כדי שאני יאלץ להישאר . סתם הצחיק אותי השטויות שלהם.

"תספרי לי ככה על התמודדות שעברת בשנים האחרונות" היא אמרה .

את יודעת , לרוב מבקשים ולא דורשים דברים כאלה .

אני לא הולכת לשפוך אצלה את הלב ולספר לה על ההתמודדות הכי קשה שהייתה לי , אני ממש ממש לא אוהבת לשתף אנשים בדבר הזה , זה משהו אישי שלי שאני מזכירה לעצמי לפעמים מאיפה באתי . בראש שלי אמרתי 'שכחי מזה' , אבל מצד שני היא בטח אוהבת להרגיש יועצת ופסיכולוגית . ניתן לה שלא תיפגע.

"המעבר מהיסודי לתיכון היה לי קשה , לעזוב את כל החברות ובית ספר חדש..." איזה שקר עבה זה היה .אני היחידה שהמעבר שלה מהיסודי לתיכון לא הרגיש לה מלחיץ או מפחיד לעומת כולם. אבל זה דבר מאוד מוכר ככה שזה נשמע אמין. התחלתי לחרטט דברים שקראתי מספרים "פחדתי שאני לא יסתדר , שאני יהיה בלי חברות וישאר לבד בהפסקות " בחיים שלי לא היו לי פחדים כאלה . אבל מה שיתן לה להרגיש כאילו זאת ההתמודדות שעברתי בחיים  מרחיק אותה מלגלות את האמיתית. 

בטח עבר לה בראש 'ומה שהיא לא יודעת זה שאלפי בנות עוברות את זה והיא סתם מרגישה מיוחדת ומקופחת' ובאותו הרגע מה שעבר לי בראש זה 'ומה שהיא לא יודעת זה שאני יודעת מה אלפי בנות עוברות ואת סתם מרגישה מיוחדת שרק את יודעת את זה'.אני לא קוראת מחשבות , אבל אני קוראת פנים , וזה היה כאילו כתוב לה על המצח ...

"אבל בסוף הסתדרתי וראיתי שהכל בסדר והתחברתי לכולן" הייתי חייבת לתת סוף טוב של 'אושר ועושר' לסיפור שהמצאתי .

היא רצתה לדעת אם אני חברותית והתרשמה לטובה שכבר הכרתי בנות שבאו לראיון לפני שנכנסתי . 

עוד כמה וכמה שאלות ... היא ניסתה להראות מרשימה , מלחיצה וחוקרת.

ולבסוף.

"ולך , יש שאלות אליי ?" היא שאלה.

כן , למה השארת את הדלת פתוחה ?

"לא,הכל בסדר" יצאתי . פעם הבאה נלך על דלתות סגורות ...

בדרך חזרה הביתה , הנה אני נכנסת לעיר ... שלום לך עיר תוססת שלי , התגעגעתי.