נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

לפעמים כשהכל מבולבל לי , אני הולכת לפינה שלי .

פינה מיוחדת במינה , שם אני מרשה לעצמי לשכוח מהכל 

לשכוח מהכל , לעצום עיניים ולבנות לי מציאות שונה .

מקום שבו התחושה קובעת , הכל עובד לפי מה שהייתי רוצה .

שם אני עם אדם שאני באמת אוהבת , אחד שהמציאות חוסמת לו את הדרך.

לפעמים אני אוהבת להתנתק מהכל , ללכת למקום אחר , לזמן אחר .

זה בסדר , השלמתי עם העובדה שככה אני ארגיש מוזרה ,

אבל אם זה אומר להיות מוזרה , אני אוהבת להיות מוזרה.

להתעקש עם אמא שתתן לי עוד חמש דקות לישון , זה לא בגלל שאני עייפה 

זה בגלל שאני רוצה עוד חמש דקות לעזוב את כל הבלאגן שעוד רגע ואני צוללת אליו.

אבל יש לי שאלה אחת , בין כל הבלבול בין שני העולמות שלי יש רק אחת שתוכל לענות לי על הכל.

אי פעם החלום הזה יכנס למציאות ?