התעוררתי במיטה שלי , ראיתי מיד את הפוסטר של לואי סלבסטר על השולחן.
אני בבית.
יכול להיות שהכל היה חלום ? מעולם לא הייתי בניו יורק עם הזמר הענק הזה ועם אהבה שכזאת ?
התעצבתי רק מלחשוב על זה.
קמתי , ראיתי חמש מזוודות לא פרוקות על ריצפת חדרי.
לא . לא חלמתי.
נשמתי עמוק וישבתי על מיטתי , כורכת רגל על רגל ורק מביטה בחדר הישן .
החדר הזה שנראה פתאום ממש קטן ביחס לחדר שהיה לי בניו יורק , הנוף של החלון שהיה אך ורק מציץ אל הכביש הראשי לעומת הנוף אל בריכת הבית בניו יורק.
והכי בלט , הדלת שלי . הדלת שלי שאך ורק עמדה פתוחה ונראה דרכה המסדרון אך לא השקיפה אל המדרגות המובילות לחדרו של לואי.
כל מה שהיה לי נראה פתאום רחוק ממני , כבר היססתי שוב שזהו היה חלום.
ניגשתי אל המזוודה שלי פתחתי אותה וראיתי בפנים עטיפה קטנה צבעונית , בתוכה צמיד יפייפה ובתוכה פתק בכתבו של לואי , שוב שוכנעתי שהכל היה אמיתי .
"היילי , מאוד נהניתי לראות איך גדלת להיות ילדה נבונה וכזאת מדהימה . את עדיין יודעת שאני מצטער שמההתחלה לא יכולנו לשמור על הקשר וזה בא לך בפיתאומיות אבל בכל זאת הצלחת להסתדר. אני בטוח שגם רחוק מאיתנו תמשיכי להיות כזאת חזקה , חמודה ותעברי את הכל. כבר מתגעגע , לואי" נחתם.
החתימה שחשבתי שאם אראה אותה אי פעם זה יהיה על פוסטר של מעריצה כלשהיא ובצירוף שמה , אך אצלי זה היה אישי ביותר . כרגע לא החתימה היא זאת שמשכה את עיניי אלא המילים. גם אני כבר מתגעגעת לואי.
"היילי , התעוררת" שמעתי קול שלא שמעתי הרבה זמן.
"אבא?" קפצתי מיד מהמיטה.
"רגע , זו את ? פשוט שכחתי איך את נראת..." הוא צימצם את עיניו כמנסה לבחון.
"ממש מצחיק" עניתי.
"למה את נראת בבאסה ?" הוא הבחין בזה.
"כלום ..." עניתי והנחתי את המכתב במגירה .
"מה שלום אמא ?" הוא שאל.
"לא יודעת , תשאל אותה אתה" אמרתי .
"אהה בגלל זה את מבואסת..." הוא הביט במזוודה היחידה שפתחתי.
"על מה אני מבואסת ?" ניסתי לבחון אותו.
"שאמא הכריחה אותך בפתאומיות לעזוב בחזרה לישראל" הוא פגע.
נאנחתי.
"בסדר , גם אני לא התגעגעתי אלייך" הוא אמר ועשה כאילו שהוא מוחה דמעה . הזכיר לי את מרקו בטיול.
"בטח שהתגעגעתי !" הודתי.
"למה בכלל היא ככה חזרה איתך בפתאומיות ?! שניכן הייתן עייפות מהטיסה ואף אחד לא הספיק לספר לי."
"עזוב , לא חשוב" לא רציתי שגם אבא יתאכזב.
"זה בגלל היילי ?" יסמין עמדה בפתח דלתו של ג'ק בזמן שהוא שוכב מנדנד את שק האיגרוף ברגלו.
הוא לא הוציא מילה והמשיך ב"עיסוקו".
"אל תהיה ככה , אתה לא היחיד שהיא עזבה !" היא כעסה שהוא שותק.
"אני כן" הוא קבע.
"תפסיק כבר להגיד שטויות , קום להתלבש כבר היינו צריכים להיות בבית ספר לפני עשרים דקות." היא קמה.
"מה אני כבר יעשה שם?" הוא שאל.
"אוחח אתה לפעמים כזה דביל , זה לא סוף העולם ! אתה תדבר איתה ותבקר אותה אל תהיה כזה מטומטם!!" היא קראה.
הוא חייך.
"למה אתה מחייך?" היא כעסה.
"כי את צועקת את זה בכעס , את מנסה לשכנע אותי שנצליח לשמור איתה על קשר כשאת עצמך לא בטוחה ומפחדת שאני יגרום לביטחון שלך בזה לרדת" הוא ענה.
"מי לימד אותך להיות כזה מבין ? "היא שאלה.
חיוכו סר ממנו.
"הבנתי..." היא הזיזה אותו מהמיטה שהתפרש עלייה והתיישבה.
"את דווקא זאת שצריכה להיות בסדר" הוא אמר.
"היא החברה הכי טובה שלי , למה שאני יהיה בסדר ?" היא שאלה.
"כי לך יש עוד חברות , לי אין עוד אהבות" הוא הסביר.
יסמין שמעה את הפעם הראשונה שג'ק אמר על מישהי שהוא אהב או אוהב אותה ולא דלוק עלייה.היא לא ידעה אם לשמוח שהוא גילה מישהי שהוא אוהב ולא רק סתם מחזר אחרייה בתור "דלוק עלייה" , או להתעצב שעד שזה קרה היא לא לידו.
"אולי אתה צודק" היא אמרה.
"חוץ מזה שאמא שלה החזירה אותה כי היא פחדה שהיא תמשיך "לעשות שטויות איתי" " הוא זלזל במילים האחרונות . "אבל היא תבין מתישהו שאת לא קשורה למקרה ותרשה לכם להשאר בקשר." הוא הסביר.
"אוקיי ... אתה צודק , אני אמסור לה כל דבר שתרצה , טוב ?" היא אמרה , הוא הנהן אך ניסיונה של יסמין לעודד אותו לא הצליח. הוא ידע שזה ממש לא אותו הדבר.
היא קמה וראתה עדיין את העצב בו.
"אני אגיד לאמא שאתה לא מרגיש טוב ולא יכול ללכת לבית ספר" היא אמרה . "רק תפסיק להיות שאנטי כזה , זה לא אתה . תתעודד !" היא הוסיפה ויצאה מהחדר דואגת לאחיה , משאירה אותו ואת שק האיגרוף מתנדנדים.
"מה זה ?" הביטה רייצ'ל ביסמין.
"בן אדם , מתחברת ? זה סטייל כזה היום להיות בני אדם ולא בהמות" היא ענתה.
"התכוונתי למה ג'ק לא איתך ?" רייצ'ל הסבירה את עצמה.
"ככה" היא באה להמשיך.
"זה בגלל היילי ?" תמי חייכה.
"לא יודעת. , ותורידי את החיוך התקוע הזה כי הוא מתחיל לעצבן אותי" יסמין רצתה לעוף מהחבורה הזאת.
"עבודה טובה רייצ'ל" תמי חייכה.
השלושה הלכו בזמן שרייצ'ל מסדרת את תיקה . זה הזמן.
לנשום עמוק ולדפוק.
"היי,אפשר להכנס?"
"כן בטח"
היא עולה במדרגות לקומה השנייה . אחריי הכל היא לא שוכחת איפה זה.
נוקשת קלות על הדלת שלא נפתחת , שנית .
בפעם השלישית היא פתחה את הדלת מבלי לנקוש.
"אפשר להכנס?" שאלה.
"לא.עופי מפה" הוחזר בקרירות.
"ג'ק , למה אתה נראה ככה ?" היא ניסתה להתקרב .
"רייצ'ל אל תעצבני אותי . אני גם ככה מחומם , ע-ו-פ-י !" הוא הרים את קולו.
"לא , שנייה בבקשה תן לי להגיד משהו" היא ניסתה להשחיל מילים.
הוא נראה עצבני אך היא הייתה חייבת לחטוף את השניות שהיא יכולה להיות המדברת בהם מבלי שידחו אותה החוצה.
"אני לא התכוונתי שזה יצא ממש ככה , אני יודעת שאתה שונא אותי אבל אתה היית הראשון שלי ואחריי הכל אני לא יכולה לראות אותך ככה . בבקשה תאמין לי שאני רוצה לעזור" היא התחננה.
"בדיוק כמו שעזרת כשגרמת לה לבכות , בדיוק כמו שעזרת כשגרמת לנו לריב בשביל מסיבה מפגרת , בדיוק כמו שעזרת כשנעלת אותה בחוץ והכי הרבה עזרת כשגרמת לה לעזוב . את כזאתי . תמיד עוזרת..." הוא היה עצבני .
"תנסה שנייה להבין אותי , היה עליי לחץ בגלל ה..." היא לא הצליחה לגמור את המשפט.
"רייצ'ל טוסי לי מהפרצוף" הוא אמר , היא די שיקשקה בתוכה אבל הייתה חייבת להמשיך לעמוד ולהסביר.
"תמי הלחיצה אותי , אני ידעתי שהיא תנסה להשיג אותך בלי שאני ידע כלום היא הייתה הורסת לך את החיים . אני מודה שבהתחלה שנאתי אות היילי אבל כשאתה התחלת לאהוב אותה התחלתי להבין למה , אתם אוהבים ואני לא יכולה להפריד ביניכם אני מצטערת ורוצה לנסות לעזור להחזיר אותה." היא ניסתה להסביר את עצמה.
"רייצ'ל אני סופר לך עד שלוש ואני לא יודע מה אני יעשה אם את לא תצאי מפה בשלוש" הוא לא הרגיש רע על הפעם הראשונה שהוא איים ככה על מישהי , העצבים שלו פקעו . וזה נראה גם כלפי חוץ.
רייצ'ל פחדה , אפילו מאוד . היא ידעה מה ג'ק יכול לעשות. כשהוא עצבני,אין לו ראש ...
"אחת." הוא אמר וציפה שהיא כבר תרוץ למסדרון.
"תקשיב לי ..." היא ניסתה את מזלה שוב ותוך כדי היססה בצעדים לעבר הדלת.
"שתיים !!" הוא הרים את הקול מחזיק בעצמו שלא להתפרץ.
"אוקיי ! אני יוצאת !" היא אמרה וכבר נראתה מחוץ לחדר.
לאחר שהיא יצאה כבר מהבית ג'ק בעט בדלת, היא נסגרה חזק וגרמה לרעש גדול.
"לעזאזל !!" הוא צרח.
הכלב של השכנים נבח. "תשתוק גם כן אתה !" ג'ק החזיר לו.
הוא לא יכל יותר.
שעתיים שבהם הוא הוציא את כל הכעס שלו על שק האיגרוף ואז נחת על המיטה.
"יסמין איפה הדביל ?" ג'ון שאל בשיעור כימיה.
"בבית" היא ענתה תוך כדי לוקחת את הפינצטה ומזיזה את מכליות החומר.
"שוב הבריז ?"
"אני חושבת שכדאי שתלך אליו אחריי הלימודים , הוא לא נראה לי משהו" היא ענתה.
"למה אחריי הלימודים ? אני אלך עכשיו" הוא קם.
"מה אתה עושה ?"
"פשוט זרמי ..." הוא אמר שפשף את עיניו , לקח את בקבוק המים וטיפטף טיפות ליד העין.
"איהההה !! " הוא צרח והפנה את תשומת כולם אליו.
"מה קרה ?!" המורה קפצה.
"האבקה הזאת נכנסה לי לעין !!" הוא המשיך לצרוח ויסמין גיחחה.
"איך זה קרה ??"
"אני לא יודע אבל זה שורף !" הוא צרח.
"אוקיי יסמין לכי איתו לאחות" המורה אמרה ושניהם יצאו מהכיתה צוחקים.
"טוב , את באה ?"
"כן ... רק פעם הבאה תצביע על אבקה שבאמת עושה משהו לעין ולא על טלק" היא צחקה והלכה משם.
"אופס ..." הוא מלמל והתקדם אחרייה.
"הנה האח שלי !" ג'ון פרץ לחדר ואז הבחין בג'ק ישן.
יסמין נכנסה אחריו.
"כשאמרת לי שנראה לך שהוא לא נראה משהו , לא העלתי את האופציה של מת ..." ג'ון התקדם לעבר המיטה שלו."תעיר אותו,הוא מסריח אני מדליקה לו את הדוד"
"זיעה של אימונים זה בושם של גברים , לא לזלזל" ג'ון אמר וקפץ על ג'ק.
ג'ק פקח את העיניים בבהלה.
"ידפוק מה נראה לך?" הוא העיף אותו מעליו.
"קום כבר י'חרפן " ג'ון אמר.
ג'ק התיישב על המיטה והעביר יד על שיערו הפרוע.
"אחי , אחותך צודקת אתה לא נראה משהו" ג'ון בחן אותו.
"זה בסדר , עכשיו אנחנו שווים ..." ג'ק אמר .
"היית מת ! אני תמיד חתיך " ג'ון עשה שריר.
ג'ק הנחית את ראשו על הכרית בשנית "כואב לי הראש !!" הוא צעק ותפס את ראשו.
"כמה זמן התאמנת ?" ג'ון שאל.
"עשרים דקות בערך ." הוא ענה.
"ועכשיו את האמת ..." ג'ון עלה עליו ברגע.
"שעתיים"
"תפסיק להתאמן כמו משוגע ולא יכאב לך הראש" הוא אמר והביא לו כוס מים.
"אני לא יכול , אני עצבני . זה או להוציא את זה על מישהו או להוציא את זה על השק איגרוף"
"על מי הספקת להוציא עצבים?"
"על השק איגרוף ורייצ'ל" הוא ענה מרים את ראשו למעלה.
"אה אה !" ג'ון הבין למה העצבים.
"אהה ועל הכלב של השכן" הוא הוסיף.
"טוב לך תתקלח ובוא לאנשהו , אתה מתחיל להעלות עובש" ג'ון אמר וזרק עליו מגבת.
לאחר שג'ק התקלח והתלבש הוא נתן לטיפות על שערותיו לטפטף על צאוורו.
הסתכל מהחלון אל השמש שנראה בחוץ . לא יאמן שבמרחק של כמה מאות קילומטרים נמצא הדבר שהוא הכי רצה מעולם.
היילי קמה מתוך שינתה , התיישבה על המיטה והסתכלה על הירח . משהו בו משך אותה.
אולי העובדה שהירח הוא כרגע היחיד שיכול להגיד לה מה קורה שם בצד השני עם כולם.
היא חזרה לשינתה העמוקה , מנסה לדמיין מה שם הם מרגישים עכשיו , בטח אצלהם עכשיו בוקר . בוקר הזמן שבו השמש זורחת ויש ציפורים , היא צריכה את זה ברגעים של געגועים שכאלה.
בתוך כל רצף המחשבות היא נבלעה לתוך חלום מתוק במיוחד , בו כל ניו יורק באה לישראל. בו לואי מתפרסם וממשיך בתור מצליח , בו היא ממש יושבת ליד ג'ק ... ג'ק לידה . חבל שכל זה רק חלום.
"ג'מין !!" יסמין שמעה את הקול המתוק , שנטה לאבד אותיות.
"היי דילן" היא חייכה ונכנסה לחדרו.
"את באה לשחק בחלליות ?!" הוא קפץ על המיטה.
"כן , בטח חמוד" היא התיישבה על השטיח.
"ואווווו חייזר נפטון באו להתקיף !!" צעק דילן וקפץ עם בקבוק קטשופ על השטיח.
מיד יסמין הייתה צריכה להבין שהקטשופ הם החייזרים.
"לא..." היא נסוגה.
"אששש!!!" דילן הקטן צרח והשפריץ על שמלתה את תכולת הקטשופ.
"דילאאאןןןן!!" היא צרחה אך זה לא עצר אותו מלהמשיך להשתעשע להפוך את שמלתה הלבנה לאדומה.
"כמה קטשופ יש בדבר הזה ?!" היא קיוותה שזה יגמר.
"נראה לי שנגמרה להם התחמושת ..." דילן נראה מאוכזב והתיישב על המיטה עם בקבוק הקטשופ הריק.
יסמין הייתה פעורת פה ממה שקרה לפני רגע . היא התקדמה אליו.
"לא נורא , אמרו לי בקשר שיש למפקד שלהם שתי משימות . הראשון לשטוף ידיים , והשני להראות לי איפה יש מגבונים..." היא אמרה והחזירה אותו לקצב.
"אחריי !" הוא קרא .
דילן שטף ידיים ויסמין הרדימה אותו לשנת צהריים.
'עכשיו רק נותר לי למצוא משהו לנקות את כל זה מעליי' היא חשבה וקמה.
"דילן !" נשמעה קריאה מהסלון.
יסמין יצאה מיד מהחדר , כנראה שמישהו מהמשפחה מחפש אותו .
"דילן ישן" היא יצאה .
היא הבחינה בלוק בסלון. הוא היה עם מכנסי ים בלבד וגלשן בידו .זה מה שחסר לה ... שלוק יראה אותה מכוסה בקטשופ , היא רצתה שהאדמה תקבור אותה.
"היי" הוא חייך את החיוך השובה שלו.
"אממ היי" היא הרכינה את מבטה.
"ומה זה ? הסתדרתם אני רואה ..." הוא המשיך לחייך.
"הותקפתי ביידי חייזרי נפטון ..." היא הסבירה והרימה את ראשה.
"חח המתקיף רדום אני מבין"
"כן , אני .. סליחה אני אלך להחליף בגדים או משהו אני בטח נראת כמו מכשפה" היא התבלבלה לרגע.
"מה פתאום . את נראת יפייפיה..." הוא אמר והיא בלעה את רוקה . מסמיקה כמו עגבנייה.
(בטח עכשיו הקטשופ מתאים לה לפנים...)
היא שתקה , ניסתה להוציא מילים אך לא יכלה . בסופו של דבר היא רק יצאה מהדלת כשהלב שלה מרקד.
הכנסתי את ספרי הלימוד שלי לתיק , ברגע שהוצאתי את ספר מתמטיקה מהסיפרייה נפל ממנו דף.
התכופפתי להרים אותו , היה עליו הכתב של ג'ק. אני יודעת מאיפה זה , זה כשלמדנו יחד למבחן , שאחר כך נכנסה רייצ'ל ובגלל זה רבנו.
זה הפעם הראשונה שהוא הצליח לענות על תרגיל שכזה.
לקחתי את הדף , קיפלתי אותו והכנסתי אותו למגירה שלי . המגירה שאותה אף אחד לא פותח.
יצאתי מהחדר לכייון הסלון.
"מי לוקח אותי לבית ספר ? " שאלתי את ההורים שלי שישבו בפינת האוכל שבמטבח , משוחחים.
"אף אחד" אבא ענה.
"שוב אני צריכה לקחת אוטובוס ? אתם יודעים שאני לא מבינה בתחנות" אמרתי.
"אמא סיפרה לי על הכל" אבא המשיך.
"אהה יופי , עכשיו גם אתה כועס . עזבו אני באמת יסע באוטובוס וזהו" לקחתי כסף מצלחת חרסינה מעוטרת שהייתה על הכוורת.
"בדיוק ההפך , שבי " אמא אמרה . התיישבתי ללא כל רצון. השיחות האלה תמיד ארוכות ואני לא אוהבת אותם.
"חוזרים לניו יורק . אין לך מה ללכת לבית ספר" אמא אמרה.
"רגע , מה ?! הייתי פה רק שבועיים מתי החלטתם את זה ?!" הייתי המומה
"בשבועיים האלה ..." אבא לא חידש .
"רגע ושוב לא תהיו איתי"
"פה מגיע החלק שבו אני מדברת ומסבירה לך כל תנאי" אמא הכינה אותי לדברים שבאים.
"סיפרתי לאבא שלך , הוא אמר שלדעתו זה בסדר וזה הגיל שלך והכל ועכשיו סתם גרמתי לך להתבאס ולהעביר אותך במהירות ממקום למקום . הסכמתי שתחזרי לניו יורק , אבל !" היא הדגישה את המילה .
"אבל מה ?" ניסתי להתקדם . שמחתי כלכך בפנים ששום תנאי לא יהרוס לי עכשיו.
"אמא עדיין עקשנית שזה לא היה בסדר ותצטרכי להתרחק מאותו הנער הזה שנישקת" אבא אמר ובלעתי את רוקי כששמעתי אותו אומר את המילים האלו . די הובכתי מול אבא.
"אבל..." באתי לנסות את מזלי.
"אין אבל , אם את רוצה להשאר בישראל זה בסדר מבחינתי" אמא עמדה על שלה.
"אוקיי" אמרתי , אבל זה בכלל לא היה אוקיי ! לא נורא , קודם שנגיע לניו יורק . אחר כך נראה איך זה יתקדם משם ...
"דבר שני , הפעם אני ואבא באים איתך , לא נגור בבית של לואי נקנה דירה גדולה לידו וגם ככה כדאי שאבא ינסה את המזל של העסק במקום אחר" היא הסבירה.
"רגע !" קראתי . "זה אומר שרשמית אנחנו עוברים לניו יורק ?!" כל כך שמחתי.
"כן" אבא אמר.
"למה סיפרת לאבא רק עכשיו ?" לא הבנתי למה אחריי שבועיים שלמים אמא נזכרת בזה.
"היא סיפרה לי ממזמן , זה פשוט שהיא הייתה עקשנית לא להחזיר אותך לשם" הוא אמר.
"אז למה שינת את דעתך פתאום ?" רציתי לדעת מה הולך פה.
"כי מישהי התקשרה אליי ושיכנעה אותי" אמא אמרה.
"דמי ? קארן ? אני יודעת ! יסמין , יאא יסמין אני מזה צריכה להודות לה!!" קראתי וכבר דמיינתי את עצמי מגיעה לניו יורק ושופכת עלייה חבית של תודות.
"מה ? לא לא ... רייצ'ל קוראים לה. אותה הילדה שישבה איתי והסבירה לי על איך את מסתדרת"
"רגע מה ?! אמא דיברת עם רייצ'ל בלי להודיע לי ?!!" אויי לי . מה הולך פה.
"היא אמרה לי שאחריי הכל ג'ק , אותו הילד הזה . הוא הכניס אותך לחדר כשננעלת בחוץ בלילה , שהוא היה דואג לך כשהיית חולה ושבטיול , מה שהחסרת ממני! שכמעט התעלפת והוא הוריד אותך מההר" היא אמרה.
"לא רציתי להלחיץ אותך..." עניתי.
"דרך אגב , את תצטרכי תמיד להיות בסביבה של רייצ'ל והילד השני שהיה בחצר. הם הולכים לומר לי כל צעד שלך עד שהאמון שלי בך יחזור" היא אמרה.
להיות תמיד בסביבה של רייצ'ל ?!!?!!?
"ליאו קוראים לו , ו..." באתי לצעוק שריצ'ל היא זאת שנעלה אותי בחוץ ולהגיד לה כמה היא לא תמימה כמו שהיא חושבת. אבל אם אני יעשה את זה היא בטח גם לא תאמין לסיפורים שלה שמשום מה היו אמיתיים הפעם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ללא גבולות דימיון