נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

"הבית שלהם זה כמו המחסן הזה פעמיים"

"ואוו בטח יש להם בית ענק!"

צחקוק "אבל את יודעת, כל אלו שמתחילים מהקצת הזה הם בסופו של דבר באמת יצליחו ויתקדמו לבית קבוע ויציב. הם יהיו מנוסים וכבר יתרגלו לעבודה יומיומית. עדיף מלחיות עם כפית זהב בפה ולא לדעת מה לעשות במצבים קשים" היא אמרה.

לרגע חשבתי על זה.

חשבתי על שלא מזמן הלכתי לבית של בן דוד אחר שהוא נשוי צעיר עם ילדים וזה היה נראה כמו אוהל באמצע מדבר. 

הילדים שלו היו כמו רועי צאן קטנים יורדים מהגבעה והולכים יחפים לראות ברווזים.

לא צריך להיות פורץ גדול כדי שהרוח תפיל את חצי הרשת ותסלול לך את הדרך לסלון שהוא דרך אגב גם מטבח למקרה ובא לך לנשנש.

חשבתי על זה שהשולחן שהאישה הניחה עליו את הצלחות היה ארגז שבין רגע התרוקן מהאבנים של הבן שלה והפך לשולחן.

ואז ישבתי קצת באוטו (יש לי רגעים בהם אני מסתגרת ממשפחה) וחשבתי על העתיד שלי. אויי אני כל כך לא יסתדר ככה. אני רגילה לחדר שלי ולמקלחת שלי ולמיטה שהיא יותר ממזרון. וכן, זו רק התחלה אבל היא נראת לא פשוטה בשבילי. (מודה. מפונקת).

וזה גרם לי לכל כך הרבה הרהורים ומחשבות...והיום, כשהיא אמרה לי את זה היא קצת פתחה לי את הראש.(במובן המטאפורי כמובן) בהחלט צריך להתחיל מזרע בכדי להגיע לשתיל. וסתם שתיל מוכן הוא שתיל שלא אתה השקעת בו, וגם כנראה לא תשקיע (קטע של חיבור לדברים שהקדת להם מזמנך).