נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

אני חייבת, אפילו אל תקראו. הכתיבה מתגרה בי למרות שאין סיבה.

יש סיבה- אבל אני לא רוצה לכתוב עלייה.

כשאני כותבת הראש קצת מסתדר, ואני לא רוצה. אני מתחילה לחבב את הבלאגן הדבילי הזה.

אני לא יודעת בכלל מאיפה להתחיל ומה המטרה, מה אני חושבת, מה אני רוצה להגיד...

אבל זה לא חשוב, זה חלק מהיופי שבדבר.

יש אותם והם מוגדרים.

והם הפכים.

ואני לא יודעת כמה אני טועה בעניין ההגדרות..

כי יש את האריה הזה, היפה, האצילי. ומעולם לא הייתי מנחשת שהוא קשור כל כך חזק לשועל

שהשועל הפך אחריי הספק ערמומיות שלו לתרנגולת, כאילו  ניסה לכפר. ואז הוא היה משהו אחר, משהו טוב יותר (ברוך ה')

יש גם את העכברון הזה. טוב, לגביו טעיתי בגדול,

עלאק עכברון. טיגריס, טיגריס בהסוואה.- כולו שקט, מבט מופנם ואין לך מושג לכמה הוא מסוגל.

(והדמיונות והחששות שאי פעם תצטרך להשוות..)

רק אני לא יודעת מה אני,

קצת כועסת שאולי אני מחליפה תדמיות,

אבל תכל'ס אני משתדלת להיות הכי אני,

אולי בגלל זה זה מרגיש לי שקר,

כי מעולם לא הייתי אני במקום חדש?

אני נקשרת יותר לאלו שאני צריכה להעזר בהם מאשר לאלו שאני צריכה לעזור להם.

אולי אני לא נעזרת. אולי זו רק הנוכחות..

אם כך, בטח החוסר נוכחות של אלו שאני אמורה לעזור להם - היא הבעיה! לא אני!

אני רוצה להיות עסוקה טוב.

בלחץ בריא.

לא לבחור בין דברים גדולים, לא לבחור להכרעות מתמשכות...

לא שהכל ייכנס יחד!

אני לא רוצה "למרוח" את הזמן בשביל כלום,

להפסיק לעבוד על עצמי שגם כלום זה משהו

כן זה כן,

אבל לא צריך הרבה מהמשהו הזה...

לילה טוב! הלוואי ויהיה טוב,

יהיה טוב!

בעזרת ה' יהיה טוב!!